מהמקום הזה
שאני כל כך צמאה לו
ונפשי כה זקוקה לו
אני בורחת
דווקא משם אני נמלטת
וכמה שאני צריכה את זה
אני עוזבת תמיד
כשרגוע
כשהכל ידוע
ולמה אני לא נשארת
לרגע רק לרגע
לנשום את האויר
מה שמניע את השלווה הזאת
ולמה גופי כמו על אש בוערת
מפחד לדעוך
אז הוא בורח רחוק רחוק
למקום ששם כלום לא ברור
ורק הסוף אולי תמיד מוכר
המקום הזה שאני כמהה לו
לשקט לבטחון לרגע אחד יציב
מהמקום הזה אני לוקחת את עצמי
ונשאבת חזרה
אל הלא נודע
שם הכל פחות טוב
ויותר מכאיב
פחות בטוח
ויותר משכר
אני רוצה אל המקום הזה
שממנו אני בורחת
רק רגע אחד
לא מעצב ולא מפחד
אני רוצה לשם...
