בעצם היה הכי נוח שנמשיך
כל מה שמוכר
שמובן
כל מה שרצוי
כל מה שידוע
היה הכי קל שנפליג הלאה
עם גלי הההרגל
שנשוט על פני השיגרה
אל האופק שברור לנו מראש
עם אותם הפחדים
עם אותן הציפיות
שנטבע שוב ושוב
בתוך מערבולת האכזבות
שכבר כל כך מוכרות
שכמעט הפכו להיות
גם התקוות שלנו
שנצפה ביחד באותן הזריחות
נשוב לאהוב עם בוא השקיעות
לכאורה היה הכי פשוט להמשיך
לקבל את המובן מאליו
להתפס בגעגוע
שתמיד בנו מתעתע
ומשקר
ומזכיר לנו במין אור מעומעם
שכשהכל בנמצא
אנחנו לא יודעים להתקרב
ושבעצם המרחק הוא מה שמחזיק אותנו
רק אותו החיסרון מחבר ביננו
וכשאהבה מחפשת משהו חסר
בכדי להבין את עוצמת הרגשות
משמע שלא מלאת בי דבר
ורק הפחד והיראה
מהריקנות
קשרו אותנו
כמו שתי נשמות אבודות
היה הכי נוח שנמשיך
בכדי למשוך עוד ועוד חסרונות אל ליבנו
שרעב כבר
ושבע משכבר
עכשיו זה הזמן להשתחרר מהמקום הריק הזה
שבאופן שקרי מילא אותי מדי.
תגובות