כבר שבוע מאז...
שבוע שמתארך לנצח מדומה
ואני אומרת בלחש
אבדנו את זה לתמיד
כמה תקוה עוד יכולה להיות
כשפתחתי לך פתח
כפתחו של אולם
ואתה לא דקרת אותי
אפילו בחודו של מחט
והייתי יושבת עכשיו שעות
ומספרת
עד כמה חסרון של אדם אחד
משבש לעיתים חיים שלמים
היית מאמין לי בכלל?
היית מבין עוצמת ניצוץ קטן אחד?
ספק גדול-אני מהרהרת לעצמי
היית מעלה בדעתך
ששבוע אחר שבוע
אני מסתכנת מפגישה לפגישה
עם אותה אחת שאומרת לי
זאת לא המציאות
זה רק בהרגשה
שמספרת לי
שאני לא רוצה אותך באמת
שמה שספק אם בכלל היה
מזמן כבר מת
אני מסתכלת עליה
בעיניים בורקות
חנוקה מדמעות
רוצה לא להאמין
לאטום אוזניי
לעקור שורשיי
אבל מה שאבד
אבד לתמיד
זה מתסכל
כואב
וכל כך מפחיד
ואם רק היית לידי עכשיו
ולא מתוך חלום....
תגובות