[ליצירה]
כובשת אותי נפשך האצילית
"אורגת ציפייה רכה
בחוטים של תכול וורוד
מקשטת בריקמה
של פרחים לבנים..."
יקירתי, המלים הרכות הללו, עושות לי קווצ' בבטן, כאילו מסתובב/ת שם תנוק/ת בתכול וורוד.
בין אם כן ובין אם עדיין, נפלאה האמונה והתקוה שאת שוזרת בדברייך.
חזקו ואמצו
כּנרת, מתפללת
[ליצירה]
"עד שאמצא בעצמי את מקור הגעגוע" - אין צורך במלים שלי, שלך נהדרות דיין :))
רביעיתוש, את מדהימה בהתקדמות שלך, בשלווה ובאומץ, המשיכו כך, ללא חששות.
התגעגעתי, ואת יודעת...
אוהבת - כּנרת
[ליצירה]
ושוב איתך... :)
יקירה, באתי להתנשב תחת צמרותייך
ונוכחתי כי פקוחות עינייך
הולם ליבך בתנועה, בענווה
וכבר אין צורך להיות עוד שקופה,
יפה את כתרצה
ורק תפילה כאן נחוצה
להיות משכנכם, אהבה רצופה
בשביל אשר בקשת ואליו ייחלת
ותמיד תמיד לנוע
בכוון הגעגוע,
לחוש באור הזרוע.
נהדרת את,
שלך, כּנרת
[ליצירה]
"אהגה מבין שפתי תיבה תיבה..." - איזו תשומת לב לתפילה שבלב יש בשורה זו. אחח, תיבה תיבה - מה אהבתי.
רביעית יקירה, צהר פתחת אל חדרי הנפש, מי יתן ויתמלא מבוקשך זה, ויבוא בשערי אהבה וחמלה, שאף הם אינם נעולים. (לדעתי העניה).
חג שמייח גם לך יקירה,
כּנרת
[ליצירה]
נו - עם כותרת כזו שאני לא אבדוק במה מדובר?
התנגן לי בראש בקצב דיי טוב :-)
ועכשיו - נראה אתכם עוברים מדיבורים למעשים
מקשקשים מקשקשים
בסוף חוזרים משקשקים
מכשכשים גם בזנבות
אוזניים מושפלות
עיניים נבוכות
מכרכרים סביבינו
אחר יוצאים ומקרקרים נגדנו
ושוב חוזרים :-)
הכתר כבר אצלינו...
גם השרביט
נראה איך תסתדרו רגע בלעדינו...
[ליצירה]
שיר חזק ויפה!
לא בטוחה שהבנתי למה שם היא לא כותבת -
כי אין לה מה לכתוב?
כי זה קשה מידיי?
כי היא לא רוצה?
אהבתי את המעבר ההדרגתי - בין הדף ונייר
לבין האבק והאוויר...
[ליצירה]
השיר מביע היטב כאב, בלבול, חרטה
וההאשה העצמית צועקת מבין השורות.
לא לגמרי ברור על מה ולמה הצער והחרטה,
מה שכן ברור שהשורה המסיימת המנסה להיות אופטימית - כ"כ לא תקרה (זה כ"כ חזק עד שסביר להניח שזה לא יעבור מחר)
כי בכל זאת יש צורך בתהליך של ריפוי.
אהבתי את המשחק בין הזמנים -
אתמול - קרה מה שקרה,
היום - התחושות הקשות
ומחר - אולי אופטימי,
מקווה שאכן מחר זה יעבור
והצלחת לתאר רגשות קשים במילים-
וגם חרטה עמוקה וזה דבר שבד"כ קשה לעשות,
יצא לך יפה וכואב וגורם להזדהות
תודה לך!