[ליצירה]
כובשת אותי נפשך האצילית
"אורגת ציפייה רכה
בחוטים של תכול וורוד
מקשטת בריקמה
של פרחים לבנים..."
יקירתי, המלים הרכות הללו, עושות לי קווצ' בבטן, כאילו מסתובב/ת שם תנוק/ת בתכול וורוד.
בין אם כן ובין אם עדיין, נפלאה האמונה והתקוה שאת שוזרת בדברייך.
חזקו ואמצו
כּנרת, מתפללת
[ליצירה]
"עד שאמצא בעצמי את מקור הגעגוע" - אין צורך במלים שלי, שלך נהדרות דיין :))
רביעיתוש, את מדהימה בהתקדמות שלך, בשלווה ובאומץ, המשיכו כך, ללא חששות.
התגעגעתי, ואת יודעת...
אוהבת - כּנרת
[ליצירה]
ושוב איתך... :)
יקירה, באתי להתנשב תחת צמרותייך
ונוכחתי כי פקוחות עינייך
הולם ליבך בתנועה, בענווה
וכבר אין צורך להיות עוד שקופה,
יפה את כתרצה
ורק תפילה כאן נחוצה
להיות משכנכם, אהבה רצופה
בשביל אשר בקשת ואליו ייחלת
ותמיד תמיד לנוע
בכוון הגעגוע,
לחוש באור הזרוע.
נהדרת את,
שלך, כּנרת
[ליצירה]
"אהגה מבין שפתי תיבה תיבה..." - איזו תשומת לב לתפילה שבלב יש בשורה זו. אחח, תיבה תיבה - מה אהבתי.
רביעית יקירה, צהר פתחת אל חדרי הנפש, מי יתן ויתמלא מבוקשך זה, ויבוא בשערי אהבה וחמלה, שאף הם אינם נעולים. (לדעתי העניה).
חג שמייח גם לך יקירה,
כּנרת
[ליצירה]
וואו - חזק!
גרמת לי לרצות כבר לשמוע את נגינת היורה ושירת הרוח (גם אני טיפוס חורפי :))
כתוב ממש יפה, זורם ומדהים,
לאחר קריאה שלישית נותרו לי שתי שאלות:
* לא יכולה להשתחרר מהתחושה שהשיר מדבר לא רק על ממלכת החורף אלא מתאר משהו גדול יותר - יכול להיות?
* למה הכוונה ב"עיר התלויה" ? (האם הכוננה לנטיפים?)
[ליצירה]
תודה רבה לכולם על התגובות,
לאחר שקראתי את התגובות - אני רואה איך ההמשך מתגמד ואולי אפילו לא כ"כ קשור לבית הראשון...
בכל זאת - אני לא מסוגלת לשנות את זה (כי זה בא לי מנשמה ומתאר איזשהו תהליך אצלי - גם אם זה נמע נורא קלישאי :-))
אני אשמח מאוד אם מישהו אחר יאמץ את השורות הרצויות לו ויצור דבר חדש :-)
ושוב המון תודה על התגובות!
[ליצירה]
אהבתי את כל הערות והמשפטים שהתווספו תוך כדי
כמו "טוב..היה פה הסבר מוקדם" ו "האמת היא שלא היתה מפקדה אחרת, אבל המילה ראשית גרמה לה להראות גדולה יותר".
מאוד שיעשע אותי,
תודה!
[ליצירה]
יפה!
כמה נכון שבפנים זה חלום בלהות...
זה מתחיל ככה - חלומות ואופטימיות וקול פנימי בבטן שצועק להיזהר...
(כמו שחיים כתב - חוסר יטחון פחדים וכו'
מאחלת לך שזה לא יהיה עוד סיוט אלא מציאות יפהפיה
[ליצירה]
עולם של טובות
מציאות מתישה
קשה, קשה
הוא, היא
אולי להיפרד
יעשה אך ורק טוב
לו, לה
כי על טובות צריך בסוף
לשלם...
לפעמים לא בחומר
ולא בחור בכיס
אלא בחור רציני
דווקא בלב....
דווקא באכזבה, דווקא בכאב...