[ליצירה]
כובשת אותי נפשך האצילית
"אורגת ציפייה רכה
בחוטים של תכול וורוד
מקשטת בריקמה
של פרחים לבנים..."
יקירתי, המלים הרכות הללו, עושות לי קווצ' בבטן, כאילו מסתובב/ת שם תנוק/ת בתכול וורוד.
בין אם כן ובין אם עדיין, נפלאה האמונה והתקוה שאת שוזרת בדברייך.
חזקו ואמצו
כּנרת, מתפללת
[ליצירה]
"עד שאמצא בעצמי את מקור הגעגוע" - אין צורך במלים שלי, שלך נהדרות דיין :))
רביעיתוש, את מדהימה בהתקדמות שלך, בשלווה ובאומץ, המשיכו כך, ללא חששות.
התגעגעתי, ואת יודעת...
אוהבת - כּנרת
[ליצירה]
ושוב איתך... :)
יקירה, באתי להתנשב תחת צמרותייך
ונוכחתי כי פקוחות עינייך
הולם ליבך בתנועה, בענווה
וכבר אין צורך להיות עוד שקופה,
יפה את כתרצה
ורק תפילה כאן נחוצה
להיות משכנכם, אהבה רצופה
בשביל אשר בקשת ואליו ייחלת
ותמיד תמיד לנוע
בכוון הגעגוע,
לחוש באור הזרוע.
נהדרת את,
שלך, כּנרת
[ליצירה]
"אהגה מבין שפתי תיבה תיבה..." - איזו תשומת לב לתפילה שבלב יש בשורה זו. אחח, תיבה תיבה - מה אהבתי.
רביעית יקירה, צהר פתחת אל חדרי הנפש, מי יתן ויתמלא מבוקשך זה, ויבוא בשערי אהבה וחמלה, שאף הם אינם נעולים. (לדעתי העניה).
חג שמייח גם לך יקירה,
כּנרת
[ליצירה]
וואו!
כל דבר שאני מנסה לכתוב כתגובה רק מתגמד לעומת הכישרון והיופי...
איזה גדולה וכיף יש לשחרר את כל מה שבפנים על הנייר ולא בדרכים אחרות!
ועוד יותר איזו גדולה להצליח לבטא גם את התהליך על סיבותיו בכזאת גאונות!
תודה!
[ליצירה]
גם אני רוצה ללגום
מתווי המעיין...
מקסים
תוך כדי קריאת השיר התנגנה לי בראש מנגינה קסומה המורכבת מגיטרה שכשוך מים וגם חליל...
(משום מה מעיין מתקשר לי בראש לחלי).
אהבתי...
[ליצירה]
העלת בי חיוך רחב...
סוף בהחלט מפתיע:-)
הפירוט בתיאור הבובה והרגשות מאוד סוחף ויש בכל תיאור הקנאה משהו שגורם אמפתיה ורתיעה בו זמנית...
ושוב - אהבתי את השורה האחרונה :-)
(ואם אני אחפור- אז אולי בכך שהאם מגדירה את הדיבור כשטויות, המשמעות הרבה יותר עמוקה, כי כל היחס הזה לפרטי פרטים של צורה וביגוד היא שטות?! או שזה סתם ניתוח מיותר שלי?)
[ליצירה]
לפעמים האושר נמצא יותר קרוב ממה שאנחנו חושבים
ורק הפחד הזה המשתק גורם לנו לחשוב שהם רחוקים...
אהבתי במיוחד את התיאורים של אותו מקום רחוק -
הגלים מתנפצים אל הים, השמש בוהקת
משב רוח שאיננו תם ההרים ופסגותיהם הנשגבות נישאים לרגלי פרחים ושדות.
יפה ושווה להעיז להתקדם לשם...