[ליצירה]
כובשת אותי נפשך האצילית
"אורגת ציפייה רכה
בחוטים של תכול וורוד
מקשטת בריקמה
של פרחים לבנים..."
יקירתי, המלים הרכות הללו, עושות לי קווצ' בבטן, כאילו מסתובב/ת שם תנוק/ת בתכול וורוד.
בין אם כן ובין אם עדיין, נפלאה האמונה והתקוה שאת שוזרת בדברייך.
חזקו ואמצו
כּנרת, מתפללת
[ליצירה]
"עד שאמצא בעצמי את מקור הגעגוע" - אין צורך במלים שלי, שלך נהדרות דיין :))
רביעיתוש, את מדהימה בהתקדמות שלך, בשלווה ובאומץ, המשיכו כך, ללא חששות.
התגעגעתי, ואת יודעת...
אוהבת - כּנרת
[ליצירה]
ושוב איתך... :)
יקירה, באתי להתנשב תחת צמרותייך
ונוכחתי כי פקוחות עינייך
הולם ליבך בתנועה, בענווה
וכבר אין צורך להיות עוד שקופה,
יפה את כתרצה
ורק תפילה כאן נחוצה
להיות משכנכם, אהבה רצופה
בשביל אשר בקשת ואליו ייחלת
ותמיד תמיד לנוע
בכוון הגעגוע,
לחוש באור הזרוע.
נהדרת את,
שלך, כּנרת
[ליצירה]
"אהגה מבין שפתי תיבה תיבה..." - איזו תשומת לב לתפילה שבלב יש בשורה זו. אחח, תיבה תיבה - מה אהבתי.
רביעית יקירה, צהר פתחת אל חדרי הנפש, מי יתן ויתמלא מבוקשך זה, ויבוא בשערי אהבה וחמלה, שאף הם אינם נעולים. (לדעתי העניה).
חג שמייח גם לך יקירה,
כּנרת
[ליצירה]
"כל העולם כולו - גשר צר מאוד
והעיקר לא להתפחד כלל,
כל העולם כולו מלא ניסיונות..."
לי בדר"כ גשרי העץ מאוד קוסמים,
השאלה היא האם יש מספיק אומץ לנסות אותם...
מאחלת לך מעבר בטוח על כל אחד ואחד מהם...
ושהיעד אליו מגיעים יהיה טוב :-)
[ליצירה]
אאוץ' נורא כואב לקרוא את זה, בגידה של חברות (?) של אנשים שסומכים עליהם ובוטחים בהם היא משבר שלא פשוט לצאת ממנו...
נורא אמיץ מצידך לכתוב על זה - וזו גם דרך להתגבר ולהמשיך הלאה.
לגבי השיר -
מאוד ממחיש את הרגשות גם בתוכן גם בצורה,
חוסר האחידות באורך השורות משרה תחושה של פיזור בדיוק כמו רסיסיי הלב המפוזרים.
אהבתי את השימוש בקרני השמש - שגם מזדהות (נשברות) אך גם מציקות.
אבל לקרני השמש יש כוח נוסף - לרפא (הרי יעקב אבינו נרפא מפציעתו כשזרחה לו השמש!)
אז מאחלת לך שתזרח לך השמש ושתאחדי את הפצעים ותשובי לסמוך על אנשים - אבל שהם יהיו ראויים לכך!