אתמול הוא שאל אותי
"את עדין אוהבת אותו"?
והתשובה שהיתה אמורה להיות ברורה
וזורמת כמו אינסטינקט של חיה המבקשת לשרוד
ופתע
מצאתי עצמי חושבת
המילים כמו נתקעו
ודחקו בי לחשוב מעט לפני שאענה
"לא יודעת"
עניתי אחרי מאבק ממושך עם עצמי
מתיש ומעייף
הרגש אוהב כי הוא קשור
ומחובר ליישות מסויימת
ומבחינת הרציונאל
זה שמנסה לנתב אצלי את הרגשות
אין כאן סיבה לאהבה
אולי רק הרגל
אולי שיגרה
והוא המשיך ושאל
"כל בחור שיהיה איתך עכשיו יהיה ריבאונד, לא?"
"לא"
עניתי בנחרצות
"עברתי כבר את השלב הזה של המשחקים"
"אבל איך עברת.?"
הוא שאל מופתע
"את איתו כבר שנים"
"תקשיב"
אמרתי והפעם באומץ גדול
"זה הכל היה עסק מורכב"
"הוא אימן אותי היטב לסוף"
גם שהיה כבר איכשהו טוב
ידעתי שזה דחיקת הקץ
אתמול הבחור ההוא שאל אותי
דברים שהייתי צריכה לענות תחילה לעצמי
והייתי אמיצה מספיק
לעמוד מול האמת
ולהודות
עשיתי המון טעויות...
