וזה לא דומה
לשום דבר שקרה לי בחיים
וזה נותן אגרוף חזק וכואב
לפעמים להתעורר יותר קשה
מאשר להרדם
אז נכנסתי למערבולת של פחדים
וראשי הסתחרר
מהמהירות התהומית הזאת
של איך דברים קורים
בקלות כזאת בלתי נסבלת
אז פקחתי עיניים רק לרגע
כמו הקצתי מחלום רע ומורכב
והזעתי וגופי רעד
והתחיל לי טראנס מטורף וסוחף
של חייבים לעשות משהו
ושאלות של למה ואיך
וצריך לטפל ולסדר ולמתן
ולהתעורר, כל כך להתעורר
וכלום לא קרה
השקט שבלהיות לבד
היה מרעיש וצועק
והלחץ הפנימי להתקדם
רק הסיג אותי אחור
ולבי סער
כמו שרק אני יודעת לחוות...
אז החלטתי לשים הכל בצד
להפסיק את המירוץ
ופשוט להרפות
כן, כן, חשבתי לעצמי
להרפות-זה בדיוק מה שצריך עכשיו
לא שאלות ולא תשובות
לא זוגיות ולא חרדות
לפעמים דווקא בחוסר המעש
יש משהו עמוק ומשחרר
לתת לדברים להיות כפי שהנם
בלי לנסות לשנות ולתקן
בלי לרצות את מה שאין
אז שחררתי,
שחררתי באמת
לא בסיסמאות ולא במילים
פשוט הרפיתי
לקחתי זמן ומיצידי שיעבור לאט
או מהר
או איך שרק הדברים יצטרכו להתגלגל
ואני שלמה
על אף שבפנים ישנו חוסר גדול
לפעמים חוסר השלמות הזאת
זה מה שגורם לנו להתקדם ולגדול
אני רפויה
רפויה, אך לא עייפה
עירנית ומפוקחת
והשחרור הזה
זו הדרך הבטוחה ביותר
להניח לדברים לקרות
ומה שצריך להשתנות
כבר יהיה חלק בלתי נפרד
מעבודה על הלב
ועבודה על המידות.
