וכאילו כמו מגדל קלפים
גבוה ועצום
שהתרסק לאלפי חתיכות
והזכיר לשבריר שניה נשכחות
כמו הפרפר שמסרב לעצור מעופו אל החופש
כך אני עפה בין הטיפות
רק שלא ירד עליי גשם
וירטיב ויאלץ אותי לבכות
ואם רק השכלתי להבין
משמעותם של כל הנסיונות
אולי היה בי הכוח
לעזוב הכל מאחור
ולדעת ולזכור
לא משנה מה היה
מה שיהיה
מה שמרפא בעולם שכזה,
רק לצחוק ולומר
עברנו גם את זה...
תגובות