מה שנשאר
זה זכרון מתוק
מליל אמש
אולי תקוה
לאחרית הימים
דמעותיי
עדות הן
מתוק הוא הזכרון
עד אכזריות
אין בי חרטה
על זמן אבוד
עכשיו בוקר
יום חדש זרח ועלה
על היקום כולו
פניי משתקפות מחוייכות
מן המראה
מליבך
הטהור
אתה אי שם אורז חפצים
למסע ארוך
למצוא תשובה
אני כאן אשאר
לא אפסיק לשאול
אותי-אותך
אולי אטייל מעט
אכתוב מילים
ואמצא משענת
שתחזיק חוסר יציבות
אקשיב לקולות שעולים
ממני
אלי
אהיה אני
אחרוץ גורלי
ברגשות שאינם בני חלוף
