ומה שנשאר
זהו זכרון מתוק
מליל אמש
אולי תקוה
לאחרית הימים
דמעותיי ,עדות הן
מתוק הוא הזכרון
עד אכזריות
עד התרוקנות
אין בי חרטה
על זמן אבוד
שנעצר לו ונדם
ואם לא המחר
לשם מה יחיה אדם?
הבוקר עלה
וחשיכה מעורפלת מסביב
הקור אילם
והגשם חזק ומכאיב
לבד מול עצמי
מנסה לבחון את המצב לפרטים
אולי אמצא תשובות
אולי הכל צריך לבוא מבפנים
אמש
ליבי התרוקן מעצמו
והתמלא מהעוצמה שבו
לבדו.
ואני לבדי
מנסה בכל מאודי
להיות מסורה לאמת הזאת
לכוונה הנכונה
כשחשוך להזריח שמש
לזכור כל כך את ליל אמש...
תגובות