עברה שנה
ודוקא כשחשבתי שכלום לא השתנה
גיליתי שמשהו קרה
בין השקט לסער
בין השלוה להתייסרות
משהו התהווה כאן
ויצר לי מציאות
אז בכלום אין משמעות
מלבד המשמעות שאני בוחרת
ובחירה כמו שזה ניראה
אולי לפעמים זה קצת עונש
יותר מאשר סוג של חופש
אז חשבתי שאני במעגל
סובבת סביב עצמי
מזמן לזמן מצאתי
שהעיגול היחידי שנוצר בי
זה אולי החצ'קון שצמח לו בסנטר
או באמצע המצח
לפני או אחרי שהבטחת לי נצח
אני באמת לא זוכרת
מה היה קודם
אולי בכלל הכל התחיל כשמרחתי על שפתיי אודם
וכמה חשבו שאני נורא יפה
ואני הרגשתי כל כך ריקה
ועכשיו אני רואה שהכל שונה
הכל כבר לא אותו דבר
השיער ארך לי
וכך גם הכאב שנשאר
אני אותה אחת
רק שהפעם
לא נשברת ולא בוכה
מה שקרה כבר קרה
ואפילו בהפרש של כמה ימים
אפשר להתנחם ולומר שהיתה זאת השנה שעברה
ועכשיו נכנסה חדשה
גם אני מתחדשת
כל יום כל שעה
אפילו עכשיו
כשהשורה האחרונה בפרץ הרגשות האלה נכתבת...
