אני יושבת כאן לבד
מחכה לסימן ממך
וריק מדי עכשיו
והאויר החם אינו מטיב
והכאב ממשיך להכתיב
את מהות החיים
אולי אתה הכל
אולי לא כלום
אולי בעצם משהו בי מתאבד
כל פעם מחדש
על דברים חסרי גבול
וחסרי גדר ומחשבה
ואם אתה הכל
אז למה החוסר שלך כואב עד דם
ואם אתה לא כלום
אז למה העצב הזה ממלא בי כל חלל
למה הזמן לא משנה דבר
אלא רק בוחן את הדברים
על דיוקם
ומראה שוב פעם אחר פעם
שמה שיש בי אליך
מה שיש בך אלי
חזק מאלף מילים
וזורם כמו מליון שניות ורגעים
אבל עכשיו
הריקנות נועצת ציפורניה בי
ונוטשת בי צער ועצבות
ואולי אולי
ברגע הזה
במאית השניה הזאת
ליבך לליבי קורא
