ויהי ערב

ויהי בוקר

וכך כבר כמעט 30 פעם

ואני עודי בבדידותי הנבחרת

שליבי זעק לה

מצאתי את שקיותה נפשי

הלבד הזה משחרר בי

יום אחר יום

מקומות רוויי זעם ואימה

ובעורקיי החלה זורמת אהבה

כל כך הרבה אהבה

ובאין שום החזר

ובאין שום תמורה

מקבלת אני מעצמי

את התשובה

וכמעט 30 יום שאני נקיה

מכעס מכאב משנאה

מתעוררת בבוקר בהרגשה

שהיום הזה הוא יהיה היום הטוב ביותר בחיי

ובלילה כאשר נעצמות להן חרש עיניי

צף בי העצב האילם

נוזף בי מתוך שינה

ורגשי אשם חרוטים בתוכי

וחוסר בטחון שמלווה עוד מילדותי

אני ישנה וליבי ער

מנסה עוד לאהוב

מנסה לשמוח

מנסה לעבוד קשה להזיע

ולרצות כל כך לרצות

לשפר ולהשתנות

והלבד הזה שבחרתי בו

ולא הוא זה שבחר בי כעת

הוא עוד לא מאוחר

ואני ממשיכה לקוות, לייחל להתפלל בשביל מחר...