[ליצירה]
וואי, איך התגעגעתי לשירים..(ולצורה בכללי..)
החרוזים בכוונה מחולקים בצורה כזאת?
"רוח ערב שקטה מלטפת פנים
אוספת. מלקטת את כל השברים
ונועלת היטב בתוך קופסת הלב"
אהבתי.
[ליצירה]
לא הייתי פה מזמן
ובאופן אבסורדי אני מוכרחה לומר שהיה נעים לחזור לפה עם "סיפתח" כזה:-)
מאד יפה, ונוגע. כמו שרק אתה יודע!
כל פעם מחדש אני מגלה ומופתעת {ומוחמאת} מכך שאנו, כנראה, כותבים מאותו מקום {רק שאתה מבטא את זה באופן מוצלח הרבה יותר, יש לך המון כשרון ביחס אלי!}.
רק תזכור, הלב נפתח כשאתה בוחר בכך!
רק שמחה משה יקר!
שתמיד יהיה טוב, ורק כך!
[ליצירה]
אכן, לצערנו היו גם כאלה בחורף.
נזכרת במלחמת המפרץ הראשונה, אמצע ינואר, גשם,
נופלים טילים ראשונים עלינו. כשיצאנו החוצה לאחר הראשון, הגשם שהחל לרדת בטפטוף נדמה היה כאילו
אותו חומר מסוכן התפזר באוויר מהטיל שהתפוצץ לא רחוק מאתנו.
בררררררררר.
[ליצירה]
נצח יקר!
תחושה כל כך מוכרת...
יש תקופות של יובש ויש תקופות פוריות, ככה זה אצל יוצר.
גרמת לי להזדהות עם השיר הזה, יש פעמים שאני גם מרגישה בלומה, דף אחר דף נזרק ולא יוצא דבר...
שנה טובה ומתוקה!
מוריה.
[ליצירה]
זה תיאור יפה ונכון. כי בשעה של כאב גדול כמו למשל בשדה קרב- הפרחים הם לגמרי איזוטריים, וקשה להאחז בהם ולשמוח. קשה להנות מדברים יפים כשמאוד כואב בפנים. ואז בא תהליך, עובר זמן, עוברים מים בנחל, ואפשר שוב להנות מכל מה שיש מסביב.
אבל למה שיר על כאב עכשיו פתאום? קרה משהו ח"ו?
[ליצירה]
תודה רבה לך - לו רק ידעתי, תגובתך מחממת את הלב...
הציטוט שבדף היוצר שלי הוא שיר שהרב קוק כתב והוא מופיע בספר שירים שלו שנקרא : "נפשי תקשיב שירו" אחלה ספר מומלץ מאוד...
ותודה גם לך איש יקר בשם אורי צחי.תמיד כיף לקבל תגובות שכאלו...
[ליצירה]
[ליצירה]
קשה לי ועצוב לי ההשוואה הנוראית
הזו שאת עושה כאן בין המחבלים בבית
חב"ד לחיילי צה"ל...
אם כל הכאב הגדול שבאמת יש לי על המאבק לפינוי
בית השלום אני חושב שאת צריכה להתבייש שאת
עושה השוואה כזו ועוד קוראת לחיילי צה"ל
אויבים...
עצוב ... עצוב...
[ליצירה]
סליחה!
אמלי - מה שהיה היה מה שקרה קרה והכל מובן ונסלח. סליחה אישית ממני אליכן שאני חשבתי עליכן לרעה ואתן חשבתן עלי לטובה, זה סתם בגלל שעוברת עלי תקופה קצת לחוצה נפשית וקשה לי לפעמים להבחין בין טוב ובין רע. אז סליחה אמילי וניצן אחיותיי היקרות...
[ליצירה]
"ברגעים שטוב לי אני לא יכול לכתוב "
כתב פעם זמר ידוע בשם עברי לידר ואני חושב שהוא צודק. לפעמים כ"כ טוב לנו ואנחנו רוצים לכתוב על זה ולא מצליחים . אך שיש מצב שאנחנו קצת שפופים אז כל כישרון הכתיבה מתפרץ... אך אסור שזה מה שימנע ממנו לחייך ולשמוח כי החיים נהדרים... וצריך לזכור ש... "לפעמים אני עצוב ולפעמים שמח... אבל אני תמיד נשאר אני" אז תמשיכי לחייך ולשמוח כמו שרק את יודעת. ואת יודעת טוב מאוד. :)
"לנצח אנגנך"