עמונה
כבר לא יכול לנשוך את השפתיים , ארץ ישראל נמצאת
כרגע על כף המאוזניים. מרוב כאב נשבר הלב, וזולגות
הדמעות מן העיניים. לא יכול ככה להמשיך, שבחוץ קר
ומתחיל להחשיך. מסתובב אני ברחובות עצוב בודד ומדוכא,
מחפש את האור שבקצה המנהרה. לפתע מן השמיים נוחת לידי
מלאך , והוא אומר לי כך : שטוף העיניים , נער החולצה
והמכנסיים . ותקשיב לאמרה הבאה : "הכל לטובה ועל תתיאש,
כי רק לשמוח יש" פתאום נדלקת בי האש וליבי פועם וגועש .
ואז אומר לעצמי : "זאות חיבת להיות הדרך שלי ..."
