געגועים
בשמיים הרוח נושבת , ועל הארץ נערמים עלי שלכת.
ואלי את באה ואומרת , שאת אותי עוזבת. השמיים ממעל
מתכסים בעננים אפורים , וליבי בפנים מתכסה אף הוא
בעננה של געגועים... געגועים אלייך, אל האור שבעינייך.
געגועים אל אהבה מחבקת וחמה. מהשמיים החלו ליפול הטיפות
כמו הדמעות שמעיניי זולגות , על עצם המחשבה שאיתך אפסיק
,להיות. ושוב צפים ועולים בליבי הגעגועים... געגועים אלייך
אל האור שבעינייך . געגועים אל אהבה מחבקת וחמה. פתאום
מבין העננים השמש יוצאת , ומעל ראושי נפרסת קשת. ושם
במרכזה את עומדת, מושיטה את ידך ומבקשת שאראה אותך
עלי חוזרת. כי ליבך כבר לא יכול , הוא מוצף בגעגועים כמו
חול... געגועים אליך, אל האור שבעיניך. געגועים אל אהבה
מחבקת וחמה...
