"... עין שמים אודמת ,תעמם לאיטה
על גבולות עשנים..."
מגש הכסף, נתן אלתרמן.
לילה
עין שמיים אודמת במרום,
שוקעת אל ים של דמעות.
מתפזרת לארבעת הרוחות, בשלל גוונים.
כוכבים החלו לצוץ אחד,אחד.
עד שאחד נפל בדממה,
כדמעה מעינה של נערה.
חרישי הוא הלילה ואפל,
והירח חסר,חסר מאוד.
קול קורא לנדוד,לא לעצור.
מבעד להרים רסיסי טל-אור,
נתקבצו מארבע קצוות.
כוכב אחרון האיר שמיים,
וציפורים החלו לזמר שירתן.
מודה אני... שהחזרת בי נשמתי...
להבין את אשר בתוכי.
"יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא את הכל"
תגובות