ושבו בנים...
הם חזרו,הם חזרו הביתה בתוך שני ארונות קבורה.
ארונות שחורים שלמולם עמדנו עצובים,
בוכים ומלאי כאב.
כאב על בנים ששבו מארץ אויב.
את הכאב עטפנו בדגל לבן ,פסים כחולים ובאמצע
מגן דוד. שעל עוצמת כאבנו בא להעיד.
את מכאובנו אספנו וקברנו באדמה.
ממעל הנחנו זרים של פרחים
ולחשנו בשקט תפילת אדם:
"שתמחה הדמעה מעל כל פנים,
וישובו כל הבנים לגבולם"
