[ליצירה]
הזדהתי עם נעמה בכאבה ובנסיונה להדוף מעליה את ה(כמעט)האשמות של אחותה, אבל כשזה מגיע ליותר מכפית סוכר אחת, בלוטות הטעם שלי מתחילות לזעוק. איך אפשר לשתות זועה כזו?
סיפור מתוק, מנחם ואופטימי - כרגיל.
את צריכה לכתוב יותר, את יודעת?
[ליצירה]
"מתוק" זו המילה המתבקשת, נכון? :-)
ומרלון ברנדו די מת כבר מ2004. ומצד שני - לפי www.imdb.com הוא עדיין הוציא פרוייקטים עד 2006, אז מי יודע - אולי הוא יוכל כחלטורה גם לדאוג לנעמה...
ו... דורין? הא?
[ליצירה]
ההומור השזור בעדינות בין המשטפים הופך את הסיפור מסיפור יפה לסיפור שגם כיף לקרוא.ואהבתי את הקטע עם הסוכר,סיום קיטשי שכל כל כיף לקרוא.
תביאי לנו עוד הרבה סיפורים מתוקים כאלו :)
[ליצירה]
אף אחד עוד לא הגיב?
או שבזמן שלא הייתי שינו את הפורמט?
סיפור יפה. לא השתעממתי. הסוף קצת מוסמס לי.
לא יודעת.
תמיד הסיפורים שלך נראים כמו "יו. הלואי וזה היה קורה לי."
טוב אני סתם מתפלספת בגרוש.
נדבר.
[ליצירה]
-פרטי הלבשה תחתונה?" קרץ.-
קצת מפריע לי, פרטי הלבשה וכו' נשמע כמו פרסומת, אולי אפשר לוותר על ה'פרטי'?
גם הקריצה נראית לי קצת גסות רוח, אולי 'חייך בשובבות', או 'חיוך קונדסי' או משהו כזה?
אי, איזה סיפור נפלא...
[ליצירה]
באמת תהיתי אנה נעלמת לך.
הרבה זמן לא שמענו ממך. התגעגעתי.
אני לא אגיד לך "תהיי חזקה". אני גם לא אגיד לך שיהיה טוב. אבל אני אקווה שיהיה טוב ושתוכלי להיות חזקה, ולקדם בברכה שינויים. גם שינויים רעים מביאים בסופו של דבר שינויים טובים בעקבותיהם. צריך רק להאמין.
כלנית
[ליצירה]
יקירתיייייייייייייי
זה מצחיק לאללה!
התפוצצתי מצחוק במיוחד מהקטע של קרית גת- זה כל כך נכון!!! (הפתרון- לנסוע בישיר)
אחותי, זה באמת מצויין.
ואדון מילון, "אולפניסטי"?
מהיכרות עמוקה ורבת שנים עם הכותבת - הייתי אומרת ש... זהו שלא. (אפילו שהיא הדריכה באולפנא שנתיים אבל שששש... לא לגלות!)
הייתה שם קללה שאמורה להסיר ספקות...
סו, אחות של אחת.
[ליצירה]
או קיי
א. זה "מתובל".
ב. נשבר לי מהתגובות שלך ליוסף לבנת.
מדהים איך חדשות לבקרים אתה מחפש שעיר לעזאזל אחר. לא מתאים לך אחרי יצירה אחת להמשיך לקרוא אותו? אל תקרא. דלג בחינניות ליוצרים המוערכים בעיניך. אבל הדביקות במטרה הכמעט שטנית הזאת מחרידה אותי ממש. אין לי הסבר אחר למעשה כזה חוץ מאכזריות. (ואל תבלשט לי על "ביקורות איכותיות לאתר" כי ביקורות איכותיות זה לא!).
מפחיד לראות איך תסכולים אישיים של מישהו מוצאים את פורקנם בוירטואל. כמה פשוט. כמה גועלי.
אז אני, אימלדה מרקוס של האתר, מוחקת את התגובות חוץ מזו. לא בגלל שהיא פחות גועלית פשוט כי היא היחידה שאולי מתייחסת לתוכן היצירה (בדרך מחליאה בנבזותה)
לך לתראפיסט, ממי. (אאוץ' כואב, אבל הגיע הזמן כי כשזה היה בעדינות במסרים האישיים לא הבנת).
[ליצירה]
ועכשיו... אחרי כולם
מוצאת זמן להגיד רק שאני נפעמת.
ה' חנן אותך בכישרון רב.
זה יפהפה.
והתעכבתי עד עכשיו כדי למצוא משהו יותר מבריק לומר חוץ מהנ"ל, האנמי קצת...