[ליצירה]
הזדהתי עם נעמה בכאבה ובנסיונה להדוף מעליה את ה(כמעט)האשמות של אחותה, אבל כשזה מגיע ליותר מכפית סוכר אחת, בלוטות הטעם שלי מתחילות לזעוק. איך אפשר לשתות זועה כזו?
סיפור מתוק, מנחם ואופטימי - כרגיל.
את צריכה לכתוב יותר, את יודעת?
[ליצירה]
"מתוק" זו המילה המתבקשת, נכון? :-)
ומרלון ברנדו די מת כבר מ2004. ומצד שני - לפי www.imdb.com הוא עדיין הוציא פרוייקטים עד 2006, אז מי יודע - אולי הוא יוכל כחלטורה גם לדאוג לנעמה...
ו... דורין? הא?
[ליצירה]
ההומור השזור בעדינות בין המשטפים הופך את הסיפור מסיפור יפה לסיפור שגם כיף לקרוא.ואהבתי את הקטע עם הסוכר,סיום קיטשי שכל כל כיף לקרוא.
תביאי לנו עוד הרבה סיפורים מתוקים כאלו :)
[ליצירה]
אף אחד עוד לא הגיב?
או שבזמן שלא הייתי שינו את הפורמט?
סיפור יפה. לא השתעממתי. הסוף קצת מוסמס לי.
לא יודעת.
תמיד הסיפורים שלך נראים כמו "יו. הלואי וזה היה קורה לי."
טוב אני סתם מתפלספת בגרוש.
נדבר.
[ליצירה]
-פרטי הלבשה תחתונה?" קרץ.-
קצת מפריע לי, פרטי הלבשה וכו' נשמע כמו פרסומת, אולי אפשר לוותר על ה'פרטי'?
גם הקריצה נראית לי קצת גסות רוח, אולי 'חייך בשובבות', או 'חיוך קונדסי' או משהו כזה?
אי, איזה סיפור נפלא...
[ליצירה]
באמת תהיתי אנה נעלמת לך.
הרבה זמן לא שמענו ממך. התגעגעתי.
אני לא אגיד לך "תהיי חזקה". אני גם לא אגיד לך שיהיה טוב. אבל אני אקווה שיהיה טוב ושתוכלי להיות חזקה, ולקדם בברכה שינויים. גם שינויים רעים מביאים בסופו של דבר שינויים טובים בעקבותיהם. צריך רק להאמין.
כלנית
[ליצירה]
:)
חייכתי. תודה אדם... :)
אגב, היה לי פעם פלאפון כמו המקררים הנוראיים האלה.
לא היה לי סנייק וזה היה לי נורא עצוב. אולי אם הייתי מחפשת הייתי מגלה שם אנקונדה.
שוב תודה.
[ליצירה]
:)))
פשוט מצויין.
ומפליא לראות את ההתפתלויות הפסיכוסופיות בגרוש האלה- מצד הבחור.
בד"כ הקטע הזה שייך לנו.
מאידך... גם הכתיבה והיצירתיות.
לא להאמין הגולם קם על יוצרו- ויוצר!
כתיבה מעולה. חייכתי המון.
[ליצירה]
מתקרבתי
בטח שמזהים את רחל!
(מהשיר "זמר"- צהל ודומי צער ובכי פצע וצרי נחת ודווי...
ויש לה עוד כמה "צׁרים" , ואם אני לא טועה גם שיר שמסתיים ב"צׁרי" בשורה האחרונה. ממש כמו כאן...
וחוץ מההשווצה- רציתי להגיד שממש יפה.
לקח לי זמן להכנס כי... את יודעת... משקל...
כשזה בא ממך, קצת מרתיע...
[ליצירה]
או קיי
עכשיו אני עצבנית חבל"ז:
א. את מסומנת במסנג'ר אצלי בניק "." - אז אוטומטית חשבתי שזו את. טעות . קורה. טועים.
ב. אתם מוזמנים לקרוא את התגובה הראשונית שלי. המשך הויכוח היה כי הגזמתם כאן לגמרי עם הלינץ'. זה חרג מכל פרופורציה- ואני אמשיך להתווכח כשמשהו מעוות בעיני- גם זה אסור??? וכשאת משתתפת בויכוח מסויים בנוגע לאי אילו עניינים (כפי שוודאי יהיה עכשיו)- אני אומר לך משהו בגין האובססיה שלך?
אני אלחם במה שנראה בעיני כעוולה- ומבחינתי עד טיפת הדם האחרונה. את , וכל מי שנמאס לו- יכול לפרוש, אני אומר את דברי כדי להוציא את מה שנראה בעיני כצדק לאור.
ג. תשאלי את ממזי על ההתכתבות האישית שלי איתו (בעצם, למה שידווח לך?) וכן- אני מתה עליו ואוהבת כל מה שהוא כותב ואת השנינות החמודה שלו והכל- כך שזו לא הייתה דמגוגיה, אלא אמירה כנה.
ואמירה כנה נוספת היא שהוא עדיין ילד מבחינתי. מה לעשות- אני ישישה ממנו בעשור- זה הופך אותי יותר חכמה? לא. אבל יותר בעלת ניסיון ומימרות חז"ליות רבות נאמרו בעניין הזה. וכדאי שתבינו שיש אנשים שיש להם קצת, רק קצת יותר ניסיון חיים בשביל להגיד מה שאמרתי.
כפי שאמרתי- אני בפאזה אחרת בחיים. הרשו לי לומר שגם ה"ה מאשר היצירות שהאתר שלו (רק להזכיר). אז יכול להיות שלא תקבלו את דברי בהבנה כפי שהיה עד עתה בויכוח הזה (תוך התעלמות במפגיע מהתגובה הראשונה שלי ליצירה- שלא הייתה רחוקה בהרבה מתגובתכם, אבל מה לעשות הרבה יותר סימפאטית)
ד. כן. זה נכנס וזה בפנים ואם יש לכם בעיה תפנו למישהו אחר שגרם לכם להחשף לדבר הנורא הזה (יותר נורא מבחינתי זה לעלוב במישהו בצורה שעלבו בו כאן).
תהיתם פעם שאולי יוצר חדש לא מודע לרגישויות של המקום הזה?! אז מה אתם רוצים מחייו לעזאזל? זו היצירה הראשונה שלו פה- מה הוא יודע על המקום? כתוב פה שהאתר דתי? לא!
כתוב פה שאם יש בעיה עם היצירה היא לא תוכנס- והיא נכנסה.
ה. בפעם האלף- יש שירי "ג'יפה" ממש אצל יונה וולך. אם הייתה לי ההזדמנות הייתי אומרת לה למה זה ג'יפה אבל לא הייתי משתמשת בביטוי הזה. ככה זה עובד בעולם מתוקן- רוצה לתקן, אל תקלקל בדרך.
ולבסוף הטיעון המנצח- כנראה שאנשים משמעותיים יותר חשבו שזה ראוי. אתם- הוצאתם מזה את המוץ ונופפתם בו לראווה- וזה לא מה שהשיר מייצג.
אז כנראה שאני לא הפסיכית היחידה שחושבת שאין להמנע מהשיר הזה.
כולנו מטומטמים ומגוחכים.
זו, אגב, הסיבה שאני לא נמצאת בפורום המאוד בוגר פה. מי יודע איך כל אמירה שלי, הפושעת ועוכרת ישראל, תגרור צליבה ממשית
בברכת צאו מהבועה. או שלא, בעצם תשארו שם. זה עניין כרונולוגי, היציאה מהבועה.
מנסיון.
ויודעת מה? אני פורשת מהויכוח הזה כי אין לו תכלית. אני , לשמחתי/ לצערי, נמצאת במקום אחר. זו עובדה שקשה להתווכח איתה- כמו שהעובדה שלא תצליחו להבין איפה אני נמצאת (לטוב ולמוטב) שרירה וקיימת.
ובבקשה לא ליחס לדברים הנ"ל התנשאות - כי הם בס"ה רומזים בגדול שפער השנים מצביע על הבדלי גישה שלא ימחקו. לא אומרת שאני במקום יותר *טוב* אלא במקום יותר *אחר*.
[ליצירה]
אמאל'ה
איפה זה היה כל הזמן?
איך לא ראיתי את זה?
מה זה?
למה?
וואו...
פשוט וואו. כותבת מצויין.
סוערה, בת 29 והולכת לסרט רק עם אנשים! לא לבד! אף פעם אף פעם לא לבד!