יתכן שבסוף אתרגל למה שאין לי.
הרי לא היה מעולם
אולי לא יהיה.
סוערה בת חורין
-
סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לא מוכן. תמחקי את זה בבקשה. תאדי את המחשבה הזאת מהראש. היצירה הראשונה שלך שאני לא אוהב. סליחה, שונא. [ליצירה]
- [ליצירה] לא מתאים לך.... [ליצירה]
- [ליצירה] אני הולך לעשות "חוט דנטלי". [ליצירה]
- [ליצירה] אויייי מי פולניה של איפכא??? [ליצירה]
- [ליצירה] אוי ניסחת היטב את הרעיון, אבל זה עצוב כ"כ... א-ל תתרגלי לכך... עוד יהיה.... [ליצירה]
- [ליצירה] יהיה.. יהיה... מגיע לך שיהיה... בע"ה... [ליצירה]
- [ליצירה] נוגע לליבי מאוד. בתפילות שלי את נמצאת. סו, נורא מתגעגעת באמת. [ליצירה]
- [ליצירה] יווווווווווווו! מקסים ממש ממש! איך אהבתי! סוערה. [ליצירה]
- [ליצירה] סופסוף פה :))) קראתי. לא הכל הבנתי. צחקתי מאוד. נהנתי. למרות שאני לא יכולה לחלוק עמכם, המתמטיקאים, את השגעון הזה- נהנתי. [ליצירה]
- [ליצירה] יקירתיייייייייייייי זה מצחיק לאללה! התפוצצתי מצחוק במיוחד מהקטע של קרית גת- זה כל כך נכון!!! (הפתרון- לנסוע בישיר) אחותי, זה באמת מצויין. ואדון מילון, "אולפניסטי"? מהיכרות עמוקה ורבת שנים עם הכותבת - הייתי אומרת ש... זהו שלא. (אפילו שהיא הדריכה באולפנא שנתיים אבל שששש... לא לגלות!) הייתה שם קללה שאמורה להסיר ספקות... סו, אחות של אחת. [ליצירה]
- [ליצירה] לא... הצילום לא היה פה. אבל הוא רץ באינטרנט כבר כמה חודשים. זה שלך??? [ליצירה]
- [ליצירה] ולך, סאורון, אתה נהנה מזה, הא?! [ליצירה]
- [ליצירה] :)) מ ק ס י ם. כיף לה. [ליצירה]
- [ליצירה] :) זה היה כל כך חמוד שחיוך אידיוטי מרוח לי על הפרצוף עד עכשיו- לעוד הרבה זמן... יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] אוף זה מצויין. ויש בו עגמומיות כזאת רגועה. לא יודעת מה רגוע בזה, ולמה, אבל היה לי רגוע לקרוא. היו שם השניויות ומשחקי המילים שלך, החכמה והידע שלך, הנסוחים המדהימים שלך- ומעל לכל, הנשמה שלך... רק מישהי כמוך, עם נשמה גבוהה כל כך, יכולה להכנס לתחושות של הנוגעים בסיפור בצורה כל כך מדוייקת ונוגעת ללב. אהבתי ממש, ילדתי. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופיייי.... באתי ב"אקראיות" :))) ממש אהבתי. אבל מ מ ש. סוערה. [ליצירה]
- [ליצירה] פלגיאטיזם באתר? לא לא... בנימין יקירי, יש לי את הספר "עיגולי השמחה של דסי" שאכן כתב דוד בן יוסף. ונכון יש בכריכה תמונה שלה עם כובע פרחוני (שמסתיר את מה שעושה לשיער טיפול כימותראפי) וברקע שדה חמניות. כשראיתי את היצירה של גוגוק (והיא של גוגוק) הבנתי דווקא שהוא החליט לקרוא ליצירה עיגול של שמחה - מתוך היכרות עם הקטע אותו כתבה דסי, שמהווה כותרת לספר. חמניות- הן אכן עיגולי שמחה ומסמלות אושר ובריאות. אז גוגוק צילם חמניה כזאת וקרא לה בשם הזה- אולי מתוך השראה שקיבל מהספר. אולי לא. אבל הצילום- בהחלט שלו. מה, כבר אי אפשר לצלם חמניות כי מישהו עשה את זה? אי אפשר לצייר חמניות כי ואן גוך היה פה קודם? אני חושבת שמגיעה לגוגוק התנצלות. סוערה. [ליצירה]
תגובות