נקודות אחרונות של אור חמה מעל גגות הבניינים הגבוהים ואני מחייכת- כל כך יפה... התיאור הזה רחוק משלווה של חוף או פסטורליות של יער עד או ידי מדבר חובקות לא. בניינים גדולים בעיר סואנת והיופי- מגיע גם לכאן. אני מביטה מהחלון מקשיבה לשאון הרחוב--- עוצמת עיניים. היופי הזה- נשמר שם? עדיין ישנו? גם כשאין מי שיחזה בו ואין עיניים שיזונו עצמן ממנו, עודנו מתאמץ להתקיים? אינו חדל מהיות? גם כשהוא... לבד?