[ליצירה]
יש כאן עליה ומורד של תקוה, כדרך הגלים העולים ויורדים . בהתחלה הגל הוא סמל לתקווה, לאחר מכן נשבר ולאחר מכן שב להיות גל מלא תקוה . הצדפים בחוף זה פן ציורי מאוד בעיני. אהבתי מאוד, ריגש אותי מאוד, עושה טעם של מזרקה של שיר. אז תודה רבה .
[ליצירה]
אוי ואבוי!
"במותי אפסיק להכעיסך"??
" חי אני נאם אדני יהוה אם אחפץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה"
ובחרת בחיים, ולא במוות! גם לא כמטאפורה, גם לא "עליך". ה' לא מעוניין בכלות הנפש, ב"רצוא" ללא שוב! זה היה חטא נדב ואביהו לפי פנימיות התורה.
ה' רוצה ש"נחיה עליו", לא שנמות עליו!...
[ליצירה]
כנפי שחר.... מה יקרה זעקתך...להבין "ובחרת בחיים"
אל באפך... כל הטקסט הוא בפנימיות...ואין רמז לגשם.
אמרו לו תלמידיו(של רבי עקיבא): רבינו, עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה, "בכל נפשך", אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבוא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי ולא אקיימנו? היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה: אשריך עקיבא שיצתה נשמתך באחד".
אכן סיום קשה "ובמותי אפסיק להכעיסך"
בכל קריאת שמע עלינו לקבל עלינו 4 מיתות בית דין
על פשעינו וחטאינו.
אומרים חז"ל "עולמך תראה בחייך" בחייך דיקא
עלינו לרצות להרוג את המדרגה הנוכחית ,כדי לעבור למדרגה הבאה...כל עוד אנו לא זזים ומטפסים אנו מתים.
והעליה למדרגה הבאה מתאפשרת רק לאחר ש"הרגנו" עצמנו וזכינו לנרנח"י חדשים.
ומה הדבר שמכעיס את ה' ית'.....? אהבה עצמית
כל עוד אנו באהבה עצמית ולא חשים צורך לצאת ולעלות לאהבת הזולת...בכך אנו "מכעיסים" אותו.
המשך יום נפלא ואהבה לכל עם ישראל
[ליצירה]
אהבתי מאוד
הקשר אהוב לי מאוד.
ואפילו שהחלק הראשון אולי אמור לתאר עולם קשה,מציאות דורשת וכואבת ואף מכשילה אולי , מדבריך יוצא חזון של תקווה ומשמעות , ממשות של קשר מוביל מוליך ודואג , אוהב מאוד.
אולי אפילו אני קצת מצר וחושש על אובדן עולם מתוק זה בחלק האחרון .. ואולי ה"בא" של החורבן של העולם כפי שאנו מכירים אותו והעולם המתוק ובעל הערך והקשר.
תודה רבה לך :C !
[ליצירה]
לניר יוסף , תודה חמה על תגובתך הקורנת...
אגלה דעתי ששלושת הבתים בהתאמה כדברי חז"ל אלפיים תוהו ,אלפיים תורה,ואלפיים משיח.
ולך ורד היקרה !ברכתך כמטר על נפש שוקקה...
אמן ,כן יהיה רצון.
[ליצירה]
עד כי יבוא...
ואף על פי שיתמהמה....בסוף הוא יבוא
המשיח הפנימי של כל אחד ואחד...המשיח הכללי של כולנו...
כעת אנו אסורים ומרגישים כנפרדים מהטבע ,מהנשמה,מהבורא...
אך בסוף נרגיש שהטבע זה אנחנו,שהבורא זה אנחנו...וכשנגיע להיות כאלהים,יודעי טוב ורע... נבין שאין הפרש בין הגוף לנשמה...
אנו נהיה הים,הגלים,הסלע,והחול גם יחד...
אך נצטרך להמתין...עד כי יבוא שילה...
אל דאגה ליאורה,אין עצב...והציפיה הממושכת מעצימה את המתנה המצופה...
שאי ברכה ליום שכולו אושר...
[ליצירה]
ואיך אוכל אשיב פניך ריקם
שחנותי פתוחה לרווחה
ומקיף אנכי לכולם
היד כותבת והפנקס פתוחה
וכעת הכל מתוקן לסעודה
לא עוד תבקש נפשך
כי אין לי עוד בעולם מלבדך
עכשיו שנותרנו אני ואתה
[ליצירה]
חי בסרט!
ידידי היקר!
קרא שוב את הטקסט, קרא שוב ושוב
תחוש את המילים, את הכאב, עצום עיניים
והמחשבות יפרשו לך את המילים מחדש!!!
השאר עיניך עצומות , כעת ,נסה להיות ...אמא.
[ליצירה]
ואוליי...לא היו הדברים מעולם...
כי חרב ביתי ושערי תפילה ננעלו,
ואשמע את תפילתכם ,ולא החרשתי אל דמעתכם,
חולשה יש בי אליכם ,ילדי היקרים,ומתאווה אני
לתפילתכם , ילדי הצדיקים.
המשיכו וקראו אלי בגרון,ולא תחשכו,
וכל פמלייאת מלאכים שלי,מורידים דמעות עימכם,
על בני היקר ,אחיכם ,מחמדי,
אשר שמחה בו לעולם ודיצה לעולמי עד,
על כן נתתי שמו גיל -עד,
אך במקום גילה ,יש עצב ונהי...
קול בכי תמרורים...
ואשמע עוד צעקתכם ,
והקול ,קול יעקוב ,חוצב רקיעים,
ומזדעזעים אמות הסיפים...
אוהבכם אני ילדי היקרים,
לא צר אויב ומתנקם אנכי,
ואכן צריך אני אתכם ,ונשמתכם תקיימני,
ומבטיח אני לכם ,שאין תפילה שבה ריקם,
הקשבתי ,גם הקשבתי,לקול תחנוניכם,לקול זעקתכם,
ואשיב את גיל-עד לביתו ,ועוד ישמע בהרי יהודה
ובחוצות ירושלים ,קול ששון וקול שמחה.
המשיכו למלא מכסת צעקתכם בקוראיכם אלי,
והבקיעו לרוב שערים...
כי מבלעדיכם ילדי,
מי יקרא לי א-לוהים...
[ליצירה]
ירושלים
בתי
קושרת את לי כתרים בשירייך,
אך בתרדמת אבניי, אנכי שבוייה
אף קול פעמונים, אינו מוציאני מעצבותי
כי עדיין לא תמו ימי גלותי,ילדה
ומדוע תחושי אורחת?
כי עדיין אין פוקד את הר הבית,בעיר העתיקה.
שלך
ירושלים
[ליצירה]
אף לי..מעולם
אף לי מעולם,סוס לא היה,
אך יכול אני לראות בעיני רוחי ,
את הרֶכֶשׁ שלך...
איך שריריו עשויים כמלאכת מחשבת,
ועוצמתו האצילית ניבטת משיפולי צווארו ובטנו,
ואין בו רתע ולא בהלת ,ולא חרדה ,ולא עצבת,
פשוט ,רמך לתפארת...
ועדי שענדת מתנוסס בגאון,ואדרת.
ובפינה המוגנה,רואה אני אותו מכה ברגלו הימנית,
ומיד שועט על גבי עננים ,ומנחירי אפו ,סלסולים של עבים.
בן חורין של ממש,נישא הוא ברוח,
רוץ בן סוסי,רוץ ודהר...ובשר לעולם את תחילת המחר,
ובאיילת השחר תופיע בסוד הזריחה,
ואת שימך לא נדע,
ותשוב חזרה ,להיות ניצב על שִׁדָּה...
תודה על חלום שלא נמוג...