ובכל אותו זמן מול כל השירים שתקתי. המשכת לנגן, ואני זמזמתי חרש לעצמי. ואז השיר ההוא הייתי חייבת--- ושרתי. ואתה חייכת. לא חיוך של מי ששמח על קולי לא. חיוך של מנצחים היה זה. חיוך של מי שהצליח להביא אותי להתערטלות כמעט מוחלטת... חיוך של מי שהביס אותי וגילה בי את נקודות התורפה. ואני שבתחילה שרתי לך עצמתי עיני והמשכתי לשיר לה לנערה המבוזה שהתעוררה בי נוכח עיניך הצוחקות. ------------------------ מכיתה ג' רציתי להיות זמרת .. או מורה... אז אני מורה. והזמרת? זה ה"ולקרבן אקריב לו את נפשי היחידה" שלי....