"זה חוזה מסוג אחר" את אומרת. אנחנו עומדים על שפתו של אגם ידיים שלובות פנים מייזעות אישונים אישונים מתנגשים כמו אדוות האגם המלאכותי הזה. "זו פעם ראשונה ורוצָה לשמוע גם ממךָ". אני מרים את ראשי אל על ולוחש: "זהו ליל מכשפות". "בחצות, פסלי הגן יתעוררו משנתם ויתחילו לצעוד. אם נישאר עוד קצת אולי תראי דבר". חיזקת אחיזתך בזרועי ואמרת שאפסיק להפחיד. עמדנו כך דקות ארוכות עוקבים זו אחר נשימתו של זה. כשהתחבקנו לא ראית איך הם צועדים לצידה השני של הגבעה.