"ארז... ארז... קום. קום!! א-רז!!!" ארז התהפך לצד השני וניסה להמשיך לישון בשקט. חושבים שנתתי לו? קדחת! "אררררררז!!! קום כבר!" "מי זה-ה-ה....?" מילמל הקול מתחת לשמיכה. "אני. סוערה" "אופיתךךךך מה את רוצה עכשיו? שלחת אותי לישון בשעה שתיים אתמול - אם לא איכפת לך" "בטח שאיכפת לי, חמוד. אתה דמות שיצרתי. כולכם ילדי... כל אחד מכם על כל גחמותיו---" "תחסכי ממני את הבולשיט הזה, או קיי? ותני לישון קצת, קיבינימאט" ניסיתי למשוך את השמיכה מעליו והוא משך אותה בבהלה אליו. "השתגעת? אני עם תחתונים!" "א. אין לך מה להסתיר ממני- אני מכירה אותך ולא מהיום. ב. אני צריכה את העזרה שלך כי אני די בברוך..." "מה קרה עכשיו" ענה לי הוא, משפשף את עיניו. "אממממ... אנשים מצפים ממני לסופים אחרים. כלומר, אתמול היה לי ויכוח עם אחד, איפכא, סביב איך היצירה צריכה להיגמר. הוא טוען שחתונה בינך לבין נילי היא דבר מופרך..." "ה-ל-ל-ו-י-ה! סופסוף מישהו מעיר אותך. מה היה הקטע לחתן אותי עם השמנמוכה הזאת? מההתחלה אני אומר לך ששרון רוזן הזאת יש עליה, ואם תסדרי לי אותה אני אודה לך כל החיים. אבל את- לא! תוקעת אותי עם מישהי נחמדה אמנם, אבל חליק- חתונה?" "תסלח לי, קשקשן---" "והקשקשן הזה, מה הקטע שלך עם זה, הא?" "אויש, תסתום! עם כל הכבוד עשיתי ממך רווק מבוקש. ועשיר" "זה עלה לי במחיר רב, אם לא שמת לב?" "מחיר? מה בדיוק? בינתיים מי שמרוויח זה אתה!" "ולהיות טלית שכולה תכלת. מיסטר פרפקט מושלם - זה פשוט בעינייך? היו מליון רגעים שרציתי לקרוע את התסריט ולצווח לך "הללללללווווווו אנחנו לא בפלזנטוויל! מה המלוקקות הזאת לעזאזל? מאיפה הליינים האלה? מי לימד אותך לכתוב?" "ככה?! מעליבן אחד. טוב תמשיך לישון, אני אסיים את הסיפור בחלק ב' ואתה תישן לך עד ביאת המשיח!" "היי היי, רגעעעע! לאן את הולכת? בואי הנה. לעזאזל איתך... מה יהיה עם הפתיל הקצר הזה שלך? נוווו, תקשיבי לי שניה. מילה... נו, בואי!" "לא נחמד לי לדבר איתך" "יודעת מה? צודקת. בואי שבי... יש לי כמה דברים להגיד לך... מה את מפנה לי את הגב? שבי נורמאלי, אני מדבר איתך!" "נו, מה?" "תראי, אני מבין שאיפשהו את מכניסה את החלומות והחיים שלך לתוך הסיפורים---" "נראה לך? 'ליצנית'?!?! "תני לי לגמור!" "לסיים" "עכשיו אני מדבר!- טוב, אז לא ליצנית או ההיא, הנכה, אבל בכל הסיפורים הרומנטיים שלך את איכשהו מסיימת בהפי אנד קצת... לא יודע. כאילו החיים של כולנו פה עלי אדמות יהיו הפי אנד אחד גדול. וזה לא ככה" "זה ככה אם נאמין בזה, נודניק. תחשוב טוב- יהיה טוב" "טוק- טוק! אני מדבר עם המרגיע הלאומי או עם סוערה? מאיפה את מביאה את המנטרות האלה? תמיד כשחשבת טוב- היה טוב?" "אווווף ארז. אתה צודק. אבל זה כל כך רע שאני כותבת חלומות יפים? זה כל כך רע שהסיפורים משמחים אנשים ומביאים להזדהות ותקווה שאולי...?" "לא, סו. זה ממש לא רע רק... רק לא תמיד מציאותי" "מי מחפש מציאות? ואני עצמי כבר מכירה מספיק סיטואציות בהן המציאות עולה על כל דמיון..." "אויש... מה יהיה איתך רומנטיקנית, הא? ומה את בוכה לי עכשיו? הנה, קחי טישו על חשבון הבית, סידרת לי כאן אשכרה וילה " "אז... איזה סוף אתה מציע לסיפור? תעזור לי... אני לא טובה בסופים מציאותיים!" "אמממ... יודעת מה? תסיימי אותו איך שבא לך. אני איתך בקטע הזה. זה הסיפור ש ל ך" "באמת?! יו... אתה מקסים. וזה.. אפילו שאני מתכוונת לזרוק את שרון רוזן מהתמונה ולחבר אותך לנילי שלנו?" "בשבילך ממי, הכל. כמה אמרת יש לי בעו"ש לפי הסיפור?" "טיפשון. לא צריך עו"ש. נילי היא באמת אוצר בפני עצמו. רגיש, טוב לב ושמח. והיא מנגנת נהדר על תופים" "מה תופים? איפה זה כתוב?" "לא כתבתי את זה" "אז מאיפה הנחתת עלי את התופים האלה?" "מהמקום שאני הולכת להנחית לך כמה יפהפיה היא תהיה בחתונה. ופחות 17 קילו." "את ממש חצופה את יודעת? את לא יכולה לתת איזה פרופיל של הנפשות הפועלות שנדע קצת איך... איך הן?" "התחלת להכיר אותה, נכון?" "כן" "ו...?" "והיא אחל'ה, באמת. ומצחיקה וטובה וכל מה שאמרת- אבל תופים?" "נו, מסתבר שהרבה מסתתר מאחורי אדם ממוצע + שבע עשרה קילו..." "סו... מה נעשה איתך, הא? את יודעת מה?" "מה?" "אני חושב שלא משנה איך תסיימי את הסיפור- אני... אני אוהב את זה. יקח לי קצת זמן אבל אני, כמו כולנו בסוף, איכשהו אוכלים את מה שאת רוצה שיהיה ואפילו נהנים מזה..." "באמת?" "באמת. אפילו היה לי דיבור השבוע עם העורכת דין הזאת, שלא מבינה בכדורסל, נו, ההיא מאישית לוחצת" "יו! ארז... אתה כל כך מתוקי!" "היי- היי! די להשתפך לי פה! יאללה, רוצי לסיים את הסיפור כבר (מילולית טובה לא יכולה לחכות) וזה לפחות יתן לי איזה כמה שעות שינה... תגידי, מה צריך להיות מחר לפי הסיפור?" "אמממ... עדיין לא החלטתי. אבל מה שבטוח- בסוף יהיה טוב!" ------------------ המשך? כן, כן, המשך יבוא =)