להיות שלו.
שלו?
כולי?
הדרישה היא פה בעצם לחלק ממני או להשליך אליו הכל?
ואם זה הכל...
אני מסוגלת?!
סוערה בת חורין
-
סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה ביטאת יפה את התהייה אילו שאלת אותי, הייתי עונה כשזה האדם המתאים אפשר ליפול לתוכו, בלי סימני שאלה, להיות שלו וכלום לא נפגע. לפעמים זה הכיף, להתמסר, להתמזג, לא 24 שעות ביממה, אבל בחלק מהם בוודאי, כשזה האדם הראוי רק עונג יצמח מזה [ליצירה]
- [ליצירה] ה-כ-ל נחמד, אבל אני חושב שהמשפט האמצעי ("הדרישה...") קצת מקלקל את הפשטות... [ליצירה]
- [ליצירה] היצירה הזאת חמודה. [ליצירה]
- [ליצירה] :))) נו, אז התזזיתי בכשרוניותו הגיע לפה סופסוף... אהבתי אז ואוהבת גם עכשיו. מקסים אתה. [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן הרי הסבר בשבילך, חתלתולי: בוב דילן, האיש והאגדה, כתב אי אז בשנות השבעים שיר שנקרא "גשם כבד עומד ליפול". אביב גפן ביצע את השיר הזה בעברית (ביצוע מוצלח שאני מקשיבה לו ממש בעת כתיבת שורות אלה- תחי קאזה)... זה מעין שיר לשלום- שמתאר את כאבי המציאות הנוראית של מלחמה. לפיכך- הגשם הכבד- הוא של משהו אחר... ולהלן השיר (התרגום, אין לי את האנגלית שלך, חתלתולי:)): איפה היית ילדי תכול העין איפה היית ילדי הקטן? טיפסתי על ראשי הרים ועברתי הלכתי בכביש הראשי וזחלתי בתוך יערות עמוקים הסתתרתי יצאתי אל חוף האוקיינוס שמת לי נכנסתי לקבר שתמיד מחכה לי עוד מעט עוד מעט עוד מעט עוד מעט גשם כבד עומד ליפול ומה שם ראית ילדי תכול העין כן מה שם ראית ילדי הקטן? ראיתי שועל וזאב מחכה לו ראיתי שביל זהב שאין איש הולך בו ענף שחור שזורם עם המים איש עם פטיש הפוצע ידיים ראיתי חלום שהולך על קביים איש בלי לשון מדבר ללא הרף וילד ישן עם רובה ועם כלב עוד מעט עוד מעט עוד מעט עוד מעט גשם כבד עומד ליפול ומה תעשה עכשיו ילדי תכול העין כן מה תעשה עכשיו ילדי הקטן? עכשיו אני יורד כי הגשם בשער עכשיו אני הולך עמוק אל תוך היער איפה שיש אנשים בלי ידיים והחרא עולה שם ומציף את המים ויונים מתות מכוסות עלי זית ופנים של תליין מסתכלות מכל בית שם הכל מכוער ולנפש אין ערך הצבע שחור והאפס הוא מלך אני רוצה לספר לנשום ולחשוב את זה להביא את זה הנה שכולם יוכלו לראות את זה לעמוד לבדי מול הים בו טבעתי להכיר את השיר שכתבתי ושרתי. יהונתן גפן תרגם... מקווה שעכשיו השורה מעל יותר נהירה. ואני? מקווה ש"הגשם הכבד" שבוב דיבר עליו לא יפול בשום מקום- כי ליפול טוב הוא לא יכול. בתפילה לגשמי חוני- סו. [ליצירה]
- [ליצירה] ע-נ-ק ע-נ-ק. ע-נ-ק. נהנתי מכל חצי שניה שקראתי ועוד מעט גם אחותי מהצד תבוא ותקרא ותעריץ אותך גם כן. "אודך כי אני תנין"- גאאאאאאאאדול! סוערה. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים מדהימה שאת... ותודה למביט שהמליץ ואז ראיתי. [ליצירה]
- [ליצירה] ... איילת, זה מה שעובר להם בראש כשהם רואים יפהפיה כמוך. הם הרי לא ידלקו על מוטאציה, לא משנה עד כמה צחוק הפעמונים שלה יהיה משובב. סו, חייבת להליח בציניות מרושעת <לא כלפיך, חלילה. כלפי הבנים הכל כך כל כך... אנושיים> [ליצירה]
- [ליצירה] חזנוש... יפה לך ככה לזכור בע"פ "ליקוטי סוערה" (נקרעת מצחוק!) יש אנשים מסכנים שאין להם דרך אחרת לקבל תשומת לב. הפרובוקציה בגרוש הזאת מזמן לא מטרידה אותי. כאדם עם מודעות סוציאלית (יו! קשור איכשהו לסוציאליזם וכאלה...) אני מבינה שיש גם אומללים בחברה: בין אם פיזית בין אם מנטאלית. קורה. ירושלמי, אם תמשיך ככה אולי תגיע ליותר מעיתון הפרסומות הזול "שבע" (מיסגרת את זה?) [ליצירה]
- [ליצירה] ... * זהו. [ליצירה]
- [ליצירה] והכי חשוב מזדהה עמוקות : מחכה שיבוא האיש וכמו הבחור ההוא יציל אותי מכל המכשפות והשדים. [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם צוף יפה למדי (אבל בבקשה תסביר את הכותרת... או שאולי זה בגלל שבתכנית המיתולוגית ההיא הייתה בובה בשם אינשם ולשיר שלך לא רצית לקרוא "אינשם" אז קראת לו ככה...?- נו, יש לי יותר מידי זמן מיותר לאחרונה..) וולקאם- ואכן אהבתי. סו. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו... בדיוק חשבתי לאחרונה שאם אנחנו לא מפנימים את האבלות על החורבן- אולי אנחנו לא ראויים לבניין? יפה. אולי יותר מתאים ל"קטע" גם אם השורות נראות כ"שירה". כך נראה לי הקטנה. [ליצירה]
תגובות