ביטאת יפה את התהייה
אילו שאלת אותי, הייתי עונה
כשזה האדם המתאים אפשר ליפול לתוכו, בלי סימני שאלה, להיות שלו וכלום לא נפגע.
לפעמים זה הכיף, להתמסר, להתמזג, לא 24 שעות ביממה, אבל בחלק מהם בוודאי,
כשזה האדם הראוי
רק עונג יצמח מזה
[ליצירה]
יפה
ביטאת יפה את התהייה
אילו שאלת אותי, הייתי עונה
כשזה האדם המתאים אפשר ליפול לתוכו, בלי סימני שאלה, להיות שלו וכלום לא נפגע.
לפעמים זה הכיף, להתמסר, להתמזג, לא 24 שעות ביממה, אבל בחלק מהם בוודאי,
כשזה האדם הראוי
רק עונג יצמח מזה
[ליצירה]
הלו הלו הלו!
סליחה רגע! היש כאן רמיזה לאיכות השיעורים שלי,
או לרמת שיעמומם?
טוב... נרשם.
עוד תבואו להתחנן ביום פקודה (או אולי יום "תעודה"...)
:)))
[ליצירה]
ובכן
א.ב שושן יקירי,
אתה מוזמן לעיין בשלל התגובות שלי למר ירושלמי. אין הרבה.
אולי אחת.
ומעולם לא התבטאתי כלפיו בצורה כזאת.
אמה מה?
הוא די נמאס עלי.
אני כבר מנחשת שיהיה לו מה לומר על הממשל הקאפיטליסטי שלנו בכל פעם שהוא קם וקורא "על המשמר" של הבוקר(אני יודעת שזה לא קיים יותר... ככה גם הגחמות ה"לא הגיוניות" שלו)- וחושב על מה לכתוב מה שהוא מכנה "שירה".
חביבי, גט א לייף!
סוערה.
[ליצירה]
אני חושבת
שאסור להתעלם מהזמן בו הדברים נכתבו.
ובדיוק כעת אני שומעת על חשש לגידול במח של פעוט קרוב משפחה...
אין ספק שהקב"ה מקציב חייו של אדם כפי שראוי שיקצבו.
אבל דבר לא ישנה את העובדה שאנו, בני האדם כן מתפללים על חולה בתקווה שישתנה רע הגזירה.
בעיניים שלנו- התחושה של גדיעה, ביחוד כתוצאה ממלחמה- נראית כקטיעת רצף חיים שאך החל ולא הגיע למיצוי.
שוב- בעיניים שלנו.
מקווה שעכשיו זה מובן יותר.
תגובות