[ליצירה]
ילדונת
יפה לך הליריות.
אבל אלינור ריגבי?!
יו, פרום אול דה פיפול, יו ת'ינק אבאוט לונלינס?
ממש כמו שבריטני ספירס תשיר על זה שיר.
אופס...
ו-אופס שוב...
'תה עלך,
וולקאם,
סו.
סו.
[ליצירה]
אז ככה:
זה סוג כתיבה שבחיים לא הייתי מגיעה אליו.
לא רק בגלל העושר הלשוני, אלא בעיקר בגלל היכולת הזאת להעביר תחושה X בלי שהמילה תגביל אותה או תצמצם אותה.
אני לא יודעת *בדיוק* איזו סיטואציה אישית זה בא לתאר אבל אני בטוחה שהרבה אנשים ימצאו ביצירה הזאת את ה"פעימה" שלהם.
לי זה הזכיר פעימה של לידה. של התחדשות חיים.
עדיין לא חויתי. עדיין לא ממש יודעת. אבל זה נראה לי זה.
בהצלחה פה :)