איך עמדתי בתפילתי כמו אתמול
ושלשום
והיום שלפניו?
הו, אלי, כנראה שיש דברים שאני חזקה מהם.
סוערה בת חורין
-
סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וואו... מכירה את הסיפורים האלה. ביחוד על הדירה הקרה שמחכה. משנה הבאה זה קרוואן לוהט שיחכה... =( ואתה כותב מצויין, יקירי. מצויין ממש. בהצלחה! סו. [ליצירה]
- [ליצירה] עדין ויפה... מאוד מאוד אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] ממזי, אני מתה עליך ואתה יודע את זה לא כן? אבל להגיד שאתה לא מסוגר ויודע היטב מה יש "בחוץ" לא הוציא אותך ענק. מסיבה פשוטה אחת: גם החרדים יודעים מה יש בחוץ. לכן ההתמודדות שלהם היא התחבאות מפני הבחוץ. אתה אולי ( אולי...) יודע מה יש בחוץ ולא מסוגר מפני הרעות החולות של העולם המערבי. אבל גישתך- מסוגרת. וזה ההבדל. חוצמיזה שהצופה עושים תחרות כתיבה סאטירית- רוץ להרשם בפקודה! סוערה, שכשממזי יתפרסם תגיד אני היכרתי אותו עוד לפני שהכתיף 'שיק... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. יפה פאלקונוש. והכי יפה אצלך שמצד אחד אתה שנון ומצחיק- ובה בעת נוגע ומרגש. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] סוגדת לכתיבתך מה זה אומר? עבודת נעלולים?... מצויין. סו. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה כזה שובב... או בעצם יש לומר... "ממזר". אבל רגע... בהקשר של הקטע... "ממזר?!?!?!" ;-) סוערה. [ליצירה]
- [ליצירה] =) הנה עוד אחד שמהלך חייו השתבש לגמרי... אז אתה נשאר ג ם השבת? אם זה מה שקורה כשאתה סוגר 28- אז יופי לנו... =) שבוע מופלא ומבורך, סו שהתגעגעה. [ליצירה]
- [ליצירה] יאירסגריר את זה : "ולאחר שראה שערי את אוויר החדר, חוזרת אני ומתכנסת אל תוך המים. בלי לחשוב על זה, מתאגרפים הידיים ומתכווץ הגוף אל עצמו. אך במחשבה ממתנת, אני משחררת את האצבעות ומַרפה את הגוף, מזכירה לעצמי שאת הטהרה משיגים לא באלימות, ולא בהענשה עצמית, אלא בוויתור, בעדינות דקה." אף אחד אחר לא היה מצליח לכתוב טוב יותר. גם לא xxית... אתה משהו. אהבתי ממש. מלאה ב... לא יודעת מה, מרב שזה נפלא. חגית. [ליצירה]
- [ליצירה] אויש... כואבת לי הבטן צחקתי כל כך =) סוערה [ליצירה]
- [ליצירה] פלגיאטיזם באתר? לא לא... בנימין יקירי, יש לי את הספר "עיגולי השמחה של דסי" שאכן כתב דוד בן יוסף. ונכון יש בכריכה תמונה שלה עם כובע פרחוני (שמסתיר את מה שעושה לשיער טיפול כימותראפי) וברקע שדה חמניות. כשראיתי את היצירה של גוגוק (והיא של גוגוק) הבנתי דווקא שהוא החליט לקרוא ליצירה עיגול של שמחה - מתוך היכרות עם הקטע אותו כתבה דסי, שמהווה כותרת לספר. חמניות- הן אכן עיגולי שמחה ומסמלות אושר ובריאות. אז גוגוק צילם חמניה כזאת וקרא לה בשם הזה- אולי מתוך השראה שקיבל מהספר. אולי לא. אבל הצילום- בהחלט שלו. מה, כבר אי אפשר לצלם חמניות כי מישהו עשה את זה? אי אפשר לצייר חמניות כי ואן גוך היה פה קודם? אני חושבת שמגיעה לגוגוק התנצלות. סוערה. [ליצירה]
