את קשתך נתת
בעננִי שלי
ושקט שרר בכל.
צבעיך פארו את קדרותי
וההרמוניה שכל כך חסרה לנו
הפציעה לכמה רגעים קסומים
הבליחה למספר שניות של חסד
העניקה לאפרוריות יופי וגון
ונעלמה.
עם התפוגג ההדר
שנית,
סערה.
סוערה בת חורין
-
סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יואו יואו! באתי! ונעים לי מאוד =) [ליצירה]
- [ליצירה] וואו... מכירה את הסיפורים האלה. ביחוד על הדירה הקרה שמחכה. משנה הבאה זה קרוואן לוהט שיחכה... =( ואתה כותב מצויין, יקירי. מצויין ממש. בהצלחה! סו. [ליצירה]
- [ליצירה] אמרו לי שיש כאן מסיבה אז באתי. אסף, דווקא התגובה האחרונה שלך בסדר. אפילו אם היית מצרף את הביטוי "קישקושים" למניפסט הארוך דלעיל- הייתי מוצאת שהעניין לגיטימי שכן בביקורת שלך יש "בשר" והיא לא מתמצה במילות גנאי ריקות מתוכן. ולגבי הניתוח שלך את היצירה- זו בדיוק הבעיה שלי: הכותב, לענ"ד לא הגדיר את הדברים כ"סאטירה" כפי שסברת בדבריך, אלא כ"מונולוג" ומכח היות היצירה מוגדרת כמונולוג- היא תוצר של התבוננות אישית שלו בסובב אותו בעת מילוי חובתו למדינה. יתכן והסטריאוטיפים מעצבנים אותך- אבל מה לעשות וזה מה שהוא ראה שם? שנית- אני לא רואה שהדמות של אמציה מוצגת באור חיובי במיוחד. הוא נלעג לא פחות מחבריו למחלקה ומוצג עפ"י הסטריאוטיפ הבני"שי שהוא, בעיני, אינו מופת ודגל להתנהגות האנושית האולטימטיבית. אולי זה בגלל שאני מכירה את הכותב ויודעת כמה הוא ציני ביחס לטיפוסים דוגמת אמציה. אבל שוב- התגובה שלך, כפי שהיא מוצגת כעת- ראויה להיות תגובה רצינית ועניינית. ואני תמיד אדם מתלהם. פליאה רבה לי עליך שלא ידעת את זה עד עכשיו. סו. [ליצירה]
- [ליצירה] אולי זה לא הכי מובן לי בעצם בטוח... אבל הכותרת של השיר עשתה לי את זה. כמו גם ההכרה שגם כשלא מבינים- רואים שיש פה משהו טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] אין מה לומר... א. כבוד גדול, יקר והוד לתת לכוך הזה את שמי. טוב שלא קוראים לזה דירת סוערה. מי זאת חגית?! ב. בתָמי, צחקקתי... [ליצירה]
- [ליצירה] :))) אהבתי . עדין, יפה, רוגע. כמו הים ביום כחול. [ליצירה]
- [ליצירה] * יפהפה. י פ ה פ ה. היישר לאהובים. [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה אביב וסתיו- עניין מורים המשניאים מקצוע קיים גם במקצועות אחרים. למה רק מורי המתמטיקה סובלים מדמוניזציה כזו? למה רק המקצוע הזה זכה לתגובה כמו הראשונה שלך? סוערה, מנסה לשקם מטראומות היסטוריה, למשל. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! מתוקה שלי- זה מקסים! :) רק אור. [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן הרי הסבר בשבילך, חתלתולי: בוב דילן, האיש והאגדה, כתב אי אז בשנות השבעים שיר שנקרא "גשם כבד עומד ליפול". אביב גפן ביצע את השיר הזה בעברית (ביצוע מוצלח שאני מקשיבה לו ממש בעת כתיבת שורות אלה- תחי קאזה)... זה מעין שיר לשלום- שמתאר את כאבי המציאות הנוראית של מלחמה. לפיכך- הגשם הכבד- הוא של משהו אחר... ולהלן השיר (התרגום, אין לי את האנגלית שלך, חתלתולי:)): איפה היית ילדי תכול העין איפה היית ילדי הקטן? טיפסתי על ראשי הרים ועברתי הלכתי בכביש הראשי וזחלתי בתוך יערות עמוקים הסתתרתי יצאתי אל חוף האוקיינוס שמת לי נכנסתי לקבר שתמיד מחכה לי עוד מעט עוד מעט עוד מעט עוד מעט גשם כבד עומד ליפול ומה שם ראית ילדי תכול העין כן מה שם ראית ילדי הקטן? ראיתי שועל וזאב מחכה לו ראיתי שביל זהב שאין איש הולך בו ענף שחור שזורם עם המים איש עם פטיש הפוצע ידיים ראיתי חלום שהולך על קביים איש בלי לשון מדבר ללא הרף וילד ישן עם רובה ועם כלב עוד מעט עוד מעט עוד מעט עוד מעט גשם כבד עומד ליפול ומה תעשה עכשיו ילדי תכול העין כן מה תעשה עכשיו ילדי הקטן? עכשיו אני יורד כי הגשם בשער עכשיו אני הולך עמוק אל תוך היער איפה שיש אנשים בלי ידיים והחרא עולה שם ומציף את המים ויונים מתות מכוסות עלי זית ופנים של תליין מסתכלות מכל בית שם הכל מכוער ולנפש אין ערך הצבע שחור והאפס הוא מלך אני רוצה לספר לנשום ולחשוב את זה להביא את זה הנה שכולם יוכלו לראות את זה לעמוד לבדי מול הים בו טבעתי להכיר את השיר שכתבתי ושרתי. יהונתן גפן תרגם... מקווה שעכשיו השורה מעל יותר נהירה. ואני? מקווה ש"הגשם הכבד" שבוב דיבר עליו לא יפול בשום מקום- כי ליפול טוב הוא לא יכול. בתפילה לגשמי חוני- סו. [ליצירה]
תגובות