את קשתך נתת
בעננִי שלי
ושקט שרר בכל.
צבעיך פארו את קדרותי
וההרמוניה שכל כך חסרה לנו
הפציעה לכמה רגעים קסומים
הבליחה למספר שניות של חסד
העניקה לאפרוריות יופי וגון
ונעלמה.
עם התפוגג ההדר
שנית,
סערה.
[ליצירה]
:) <מחוייכת מאוד>
או קיי, אנשים יקרים,
נוכח השאלות הבלתי פוסקות במעטפה הצהובה וגם כאן, מתחת ליצירה, הריני להשיב:
א. ב"ה הכל בסדר איתי. תודה- תודה לאל.
ב. לא, עדיין לא מצאתי בן זוג.
ג. הכוונה ב"מצאתי", לפחות כרגע, מבחינתי, היא מציאת העובדה הנ"ל כמשהו שחשוב לבחון בבדיקת מערכות יחסים.
תאמרו "הן פשוטים הדברים וגלויים לכל"
אומר "כנראה שהייתי טיפשה אף יותר משהנני".
למעשה, הדברים נכתבו מתוך התייחסות לנושאי הגאווה מול הענווה...
עכשיו אפשר לנסות ולקרוא שוב.
באשר אלי- מקוה למצוא אותו בקרוב... מאושר כבן מלך.
תודה על העניין בשלומי ועל התגובות.
סו.
[ליצירה]
נכון!
כתוב חמוד למדי!
ויפה לקחת איזה סיפור מקראי ולספר אותו בצורה כזאת עכשיוית מעיניה של אחת הנפשות הפועלות הזניחות.
יאלה, מניס, הפרוייקט הבא סיפור דוד ובת שבע מעיניה של כבשת הרש...
=)
יפה!
[ליצירה]
[ליצירה]
מקסימקסים!
וולקאם.
סוערה, שפעם הייתה כתומה ממש , מרב גזר =)
[ליצירה]
=)
נני ממוש
כממציאת הז'אנר- אני דווקא הכי בסדר!
"ת.ד 576" התפרסם על שלושת חלקיו ברצף. והמקסימום שלי היה שלושה חלקים.
אז תצעקי על "ילד"! =)))))))))))))))
בכל אופן- עוד אנחנו מדברות- חלק שני כבר כאן.
המשך יבוא- בע"ה בקרוב.
סוערה.
[ליצירה]
אויש ילדוניש...
בלי להכנס להתחבטויות האישיות שלך-
אני חושבת שהיטבת לתאר את הפשטות שבהמשכות לעצבות.
כתוב מצויין.
אם ארצה להבין מה זה "נח לו לאדם למשוך עצמו למרה שחורה"- אקרא פה שוב.
ועל זה נאמר, הכל נשאר במשפחה (התכוונתי לכישרון, לא להרים גבות)
סו.
תגובות