את קשתך נתת
בעננִי שלי
ושקט שרר בכל.
צבעיך פארו את קדרותי
וההרמוניה שכל כך חסרה לנו
הפציעה לכמה רגעים קסומים
הבליחה למספר שניות של חסד
העניקה לאפרוריות יופי וגון
ונעלמה.
עם התפוגג ההדר
שנית,
סערה.
[ליצירה]
סוערה בת חורין
מבקשת מפון דה לה שמאטע לנסות להכניס קצת כבוד בביקורתו
ולהתנהג יפה כמי שהגיע לא מכבר.
לא סובלת מתחכמים כאלה.
*
פיצקונת,
אסכולה המשוררים שמשחקים ככה יפה במילים - גדולה עלי. מה אני אגיד לך? קטונתי.
וזה מעולה.
[ליצירה]
יו!.... אבל אבל
מתקרבת... הוא "ישוב לאיתנו"... אל תהרגו את הבחור- פשוט בחלק ב' אחרי שהיא הצילה את חייו הוא חוזר אליה ומאז הם חיים באושר ועושר!
;-)
סוערה.
[ליצירה]
יקירתיייייייייייייי
זה מצחיק לאללה!
התפוצצתי מצחוק במיוחד מהקטע של קרית גת- זה כל כך נכון!!! (הפתרון- לנסוע בישיר)
אחותי, זה באמת מצויין.
ואדון מילון, "אולפניסטי"?
מהיכרות עמוקה ורבת שנים עם הכותבת - הייתי אומרת ש... זהו שלא. (אפילו שהיא הדריכה באולפנא שנתיים אבל שששש... לא לגלות!)
הייתה שם קללה שאמורה להסיר ספקות...
סו, אחות של אחת.
[ליצירה]
:-)))
מחייכת מאוד.
בהחלט אספקט מעניין. שלא נחשוב שרק לנו, המדוייטים, יש בעיה. כל המשפחה סובלת...
חוצמיזה מה היה הקטע על מכללת אורות? ממממ?!
אני מבקשת... יש כמה יוצאות דופן.
:-) סו.
תגובות