את קשתך נתת
בעננִי שלי
ושקט שרר בכל.
צבעיך פארו את קדרותי
וההרמוניה שכל כך חסרה לנו
הפציעה לכמה רגעים קסומים
הבליחה למספר שניות של חסד
העניקה לאפרוריות יופי וגון
ונעלמה.
עם התפוגג ההדר
שנית,
סערה.
[ליצירה]
אז ככה:
זה סוג כתיבה שבחיים לא הייתי מגיעה אליו.
לא רק בגלל העושר הלשוני, אלא בעיקר בגלל היכולת הזאת להעביר תחושה X בלי שהמילה תגביל אותה או תצמצם אותה.
אני לא יודעת *בדיוק* איזו סיטואציה אישית זה בא לתאר אבל אני בטוחה שהרבה אנשים ימצאו ביצירה הזאת את ה"פעימה" שלהם.
לי זה הזכיר פעימה של לידה. של התחדשות חיים.
עדיין לא חויתי. עדיין לא ממש יודעת. אבל זה נראה לי זה.
בהצלחה פה :)
[ליצירה]
היי מטר :)
קודם כל- ברוכה הבאה.
שנית, זה לאו דווקא העניין של "המכנסיים האדומות". קשה למצוא בחורים דתיים שימצאו את עיסוקם בתחום המתואר בסיפור (אמנות).
אבל יש כמה כאלה, עם אומץ לתת דרור ליצרים כגון אלה- ועם זאת לשמור עד כמה שניתן על אמות המידה ההלכתיות והדתיות.
אל תתייאשי. בהחלט יש כמה כאלה.
מכירה כמה אישית.
[ליצירה]
או קיי אני פה ראשונה
קשה לי עם מתמטיקה, אלוקים עדי.
אבל איכשהו הכתיבה הקסומה שלך, יחס עם לקיחת אלמנטים מתחום המתמטיקה והחלם על... ובכן, עלינו, על חיינו, על היומיום ועוד ככה---
צבט לי הלב, חתלתולי.
לא כל אחד יכול לכתוב לי כך.
לא הכל הבנתי- אבל אהבתי.
והמעברונים לתחום המדעים בסיפור- גאוניים.
[ליצירה]
אני לא מבינה
איך אף אחד לא הגיב על זה?
כתיבה כנה ואמיתית... סוחפת, מרגשת.
אבל מעל לכל- מצויינת.
ברוך הבא בצל קורתנו. אני חושבת שזה יעשה לך ולנו רק טוב.
סוערה.
[ליצירה]
או קיי יודעים מה?
צודקים. לא ממש עגנוני אבל בהחלט מתקרב.
כלומר- אני בטוחה שיש כאן מעין פארודיה על הכתיבה הזו באיזושהי צורה (או שלא- כי זה אכן מוצלח) ופה ושם הבליחו מילות נטולות ארומה עגנונית (אולי מתוך אותה מטרה של התבדחות). אבל זה עדיין היה יפה בעיני.
יו האב א פוטנשייל, דארלינג.
גוד לאק!
סו.
תגובות