על שאלתך הייתי עונה בחפץ לב,
אם רק הייתה מסתיימת בסימן שאלה
ולא בסימן קריאה...
סוערה בת חורין
-
סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וואו כתיבה נהדרת. ומוכר כל כך. "מאותגרת חיצונית". מכירה את המושג מקרוב עד כי נדמה שהמצאתי אותו. אבל כולם זכאים. כולם מקבלים. ככה אני מאמינה ומקווה. יותר מזה אי אפשר לעשות. התאהבתי בך, ילדונת:) [ליצירה]
- [ליצירה] ע-נ-ק ע-נ-ק. ע-נ-ק. נהנתי מכל חצי שניה שקראתי ועוד מעט גם אחותי מהצד תבוא ותקרא ותעריץ אותך גם כן. "אודך כי אני תנין"- גאאאאאאאאדול! סוערה. [ליצירה]
- [ליצירה] נסיון רציני ראשון ... ומאוד מוצלח בעיני. כמה כשרוניים אתם, אנשים! אשריכם ואשרי שזכיתי לראות את כל זה. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד ויפה. ברוך הבא! :) סוערה. [ליצירה]
- [ליצירה] איך יפה וקסום. לא כל כך הבנתי את שם השיר ביחס לשיר עצמו- אבל הרעיון נהדר ומשובח. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] איך אני מקנאה באלה שמצליחים לכתוב מדוייק וקצר כל כך את מה שהייתי הורסת בסרבול התמידי שלי. [ליצירה]
- [ליצירה] פלגיאטיזם באתר? לא לא... בנימין יקירי, יש לי את הספר "עיגולי השמחה של דסי" שאכן כתב דוד בן יוסף. ונכון יש בכריכה תמונה שלה עם כובע פרחוני (שמסתיר את מה שעושה לשיער טיפול כימותראפי) וברקע שדה חמניות. כשראיתי את היצירה של גוגוק (והיא של גוגוק) הבנתי דווקא שהוא החליט לקרוא ליצירה עיגול של שמחה - מתוך היכרות עם הקטע אותו כתבה דסי, שמהווה כותרת לספר. חמניות- הן אכן עיגולי שמחה ומסמלות אושר ובריאות. אז גוגוק צילם חמניה כזאת וקרא לה בשם הזה- אולי מתוך השראה שקיבל מהספר. אולי לא. אבל הצילום- בהחלט שלו. מה, כבר אי אפשר לצלם חמניות כי מישהו עשה את זה? אי אפשר לצייר חמניות כי ואן גוך היה פה קודם? אני חושבת שמגיעה לגוגוק התנצלות. סוערה. [ליצירה]
- [ליצירה] יואוווו איש אחד- זה ממש יפה. ואני מאוד אוהבת את משחקי המילים שם, שלא שבויים רק כקונספט של "משחקי מילים" אלה נותנים משמעות יפה לשיר הזה. בהחלט אהבתי. סו. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שאסור להתעלם מהזמן בו הדברים נכתבו. ובדיוק כעת אני שומעת על חשש לגידול במח של פעוט קרוב משפחה... אין ספק שהקב"ה מקציב חייו של אדם כפי שראוי שיקצבו. אבל דבר לא ישנה את העובדה שאנו, בני האדם כן מתפללים על חולה בתקווה שישתנה רע הגזירה. בעיניים שלנו- התחושה של גדיעה, ביחוד כתוצאה ממלחמה- נראית כקטיעת רצף חיים שאך החל ולא הגיע למיצוי. שוב- בעיניים שלנו. מקווה שעכשיו זה מובן יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] :))) איזה כיף לי שאת, ככה, גם כותבת מצויין וגם אחותי! כרגיל, שנון, חכם, מרתק ומפתיע. נ ה ד ר! [ליצירה]
תגובות