לא כל הזורעים ברינה- קוצרים בסופו של דבר
ולא כל הנקצר- הגיע זמנו
להקצר...
----------
ערב יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, התשס"ג.
סוערה בת חורין
-
סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] והרי תגובתי איפכא יקירי, א. יפה לך שאתה מגיב לי. ב. נפגעי פעולות האיבה הינם חללי מערכות ישראל. כן כן אנו נמצאים במערכה יומיומית. תמצית החיים במדינתנו. סוערה. [ליצירה]
- [ליצירה] אה... ממש ,אבל ממש, ממש מקסים איך חשבת על זה וואו... [ליצירה]
- [ליצירה] התאריך... שכחת את נפגעי פעולות האיבה . [ליצירה]
- [ליצירה] לפחות לדעתי מערכות ישראל זה כולל נפגעי טרור. לא יודעת, אבל הטרור הזה, זה לא מלחמה? אם אומרים יום הזכרון לחללי צה"ל צריך להגיד גם לנפגעי פעולות האיבה, אם לא אני לא בטוחה שזה נצרך. [ליצירה]
- [ליצירה] אמת אמת שקשה לחלוק עליה [ליצירה]
- [ליצירה] שלום איש של פרחים :) איפה שהוא חשבתי שתהיה זו בעיטה הגונה לצדק האלוקי (ויש גבול למה שאני יכולה לעשות) כשיש מישהו שגם יזרע בדמעה וגם לא יקצור. נכון שמציאות כזאת קיימת. אבל יש גם אנשים ששמחים בעמלם ובמעשה קיומם עלי אדמות... ולצערי לא זוכים. וברור שבמושגים של עולמות עליונים וחיי הנצח- הנקצר כאן- יפרח ויגדל שם. לא יודעת... תהיה. לגבי הקונטקסט: התאריך צויין ללא כל קשר. זה הזמן בו הדברים נכתבו. בעצם.. ברור שהיה לזה קשר- אבל בפורים לקרוא את הנ"ל- מעורר פחות לענ"ד. למרות שלצערי במציאות שלנו- הוא רלוונטי כמעט כל יום. ברוך הבא! סוערה (איך ידעת שהיא מורה?) [ליצירה]
- [ליצירה] למשפטים כאלו לא צריך להוסיף את הקונטקסט, הם ברורים ונוגים גם בפני עצמם. הזורעים "ברינה" דווקא? ציפיתי דווקא לאכזבה אצל הזורע בדמעה, שעמלו עמל שווא. המורה, אפשר הסבר? [ליצירה]
- [ליצירה] אסתר צודקת עכשיו חזרתי מבית אבל שנפטר מהמחלה הידועה בגיל 63. גם שם שמעתי רטינות: איפה הקב"ה? הנפטר בנה בית כנסת בשבילו וזו התמורה שקיבל?? ואני אומר: מודה אני לפניך ד' שנתת לו 63 שנות חיים ויצירה ועשייה לכבודך. ב"ה. וגם אם היה חי רק 16 שנה כמו בנו ז"ל שאיבד ממחלת לב, גם אז: מודה אני לפניך שנתת לו 16 שנות יצירה. וגם שנה, וגם חודש, וגם יום. [ליצירה]
- [ליצירה] לא מסכימה - אין מי שנקצר לפני שהגיע זמנו. פשוט אין. הרי זה לא מקרה או טעות בזמנים - אם זה קרה עכשיו, זה צריך היה לקרות. ובקשר לחלק הראשון - אני עדיין לא משוכנעת במה שאני אומרת, אבל אני חושבת שבכל שלב בזריעה יש כבר חלק מן הקציר, ואמרת נכון - "הזורעים ברינה". אפשר להנות מהפירות גם תוך כדי התהליך ושום דבר לא הולך לאיבוד. מצטערת, זה פשוט צרם לי. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שאסור להתעלם מהזמן בו הדברים נכתבו. ובדיוק כעת אני שומעת על חשש לגידול במח של פעוט קרוב משפחה... אין ספק שהקב"ה מקציב חייו של אדם כפי שראוי שיקצבו. אבל דבר לא ישנה את העובדה שאנו, בני האדם כן מתפללים על חולה בתקווה שישתנה רע הגזירה. בעיניים שלנו- התחושה של גדיעה, ביחוד כתוצאה ממלחמה- נראית כקטיעת רצף חיים שאך החל ולא הגיע למיצוי. שוב- בעיניים שלנו. מקווה שעכשיו זה מובן יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] אח... ממזי ממזי ממזי... התגובה שלי הייתה לא לכאן ולא לכאן. לי אישית הייתה קצת בעיה עם היצירה- אבל הוא כותב לא רע. סורי. ומאידך הייתה לי בעיה עם ההגזמה בתגובות שלכם. הפרזתם עצבני לענ"ד. יש אנשים שמשתמשים בביטויים אירוטיים כשהם מתארים כתיבה. נכון שהאירוטיקה כאן רחוקה מלהיות עדינה או מרומזת- אבל ככה הוא מרגיש כשהוא כותב- מה תעשו? תתבעו אותו? או שהעובדה שהאירוטיקה כאן הייתה ביטוי לדבר שלא ממש מותר הילכתית עוררה את זעמכם...? אני בכל אופן לא הייתי מגיבה ליצירה הזאת- אלמלא התגובות שלכם. היו כאן דברים גרועים אף יותר מבחינה תכנית ורוחנית, וכל עוד האתר אינו מוגדר כאתר "דתי"- להגיב ב"איכס" פשוט לא הוגן. לא לעניין היצירות שלו- יופי. תסמנו אותו ותוותרו על ביקור בדף היוצר שלו. ככה הוא מרגיש כשהוא כותב- לאף אחד אין אפוטרופסות על התחושות שלו. ואדמיאל קוסמן (איש דתי) כותב אירוטיקה "קשה" הרבה יותר. אבל זה הוא - אז אנחנו שותקים. ואיך שכחתי את שלמה המלך... והרי לך "אויש" משלי: סליחה על המשפט הפטרוני שאני משחררת לחלל האתר בזה הרגע אבל... נו, טוב, אחרי שנה וחצי בצבאות העם והמולדת- דברים יראו קצת אחרת. (וזה לא שלילי בעיני) [ליצירה]
- [ליצירה] יאירסגריר את זה : "ולאחר שראה שערי את אוויר החדר, חוזרת אני ומתכנסת אל תוך המים. בלי לחשוב על זה, מתאגרפים הידיים ומתכווץ הגוף אל עצמו. אך במחשבה ממתנת, אני משחררת את האצבעות ומַרפה את הגוף, מזכירה לעצמי שאת הטהרה משיגים לא באלימות, ולא בהענשה עצמית, אלא בוויתור, בעדינות דקה." אף אחד אחר לא היה מצליח לכתוב טוב יותר. גם לא xxית... אתה משהו. אהבתי ממש. מלאה ב... לא יודעת מה, מרב שזה נפלא. חגית. [ליצירה]
- [ליצירה] :) היי אסף! א. אתה יכול עדיין לחשוב שמדובר בנערה שעושה פירסינג, אין לי בעיה עם זה. ב. אין מסר ויש מסר. כל אחד יכול לקרוא כאן גם אופטימיות (כן, כן! יש, אני נשבעת...) וגם פסימיות. הדברים הם לא ממש ברורים, כמו החיים שלנו. מורכבים כאלה. ג. לא הבנתי מה הבעיה באי אזכור הגיל הכרונולוגי של הגיבורה. [ליצירה]
- [ליצירה] :-) חתלתולי- אני אוהבת אותך כל כך!!! ואביב- מי שלא ממש מתחבר לתחום המתמטיקה הוא אולי "הומני" . הומניסט זה משהו אחר לגמרי ואני אישית מכירה הרבה הומני לא הומניסטים ולהיפך- מתמטיקאים הומניסטים בנשמתם. סוערה, שתמיד שנאה מתמטיקה כי היא לא הבינה ולא כי המתמטיקאים היו איזושהי קבוצה שלילית... [ליצירה]
- [ליצירה] מצויין ועכשיו גם ממש מרגיש ככה. [ליצירה]
- [ליצירה] :)) מ ק ס י ם. כיף לה. [ליצירה]
- [ליצירה] :( יפה-יפה ונוגה כל כך... אם היו נותנים לי להרוס סיפור כזה, למשל, הייתי מושיעה אותה איכשהו. כמו שהייתי רוצה שתיוושע. כמו שהייתי רוצה להיוושע... כותבת מצויין. [ליצירה]
- [ליצירה] יקירי איפכא אני, ואני מניחה שגם אחותי מהצד, לא נוטה להכניס למשפחתנו המיוחסת אנשים וירטואליים. הרבה לפני שיוחלט אם תהיה בן זוגה של אחותי נצטרך לראות באיזו סחורה מדובר, ומאחר ועד עכשיו הקפדת להסתתר (כנראה מסיבה מוצדקת) אין כל כך מה לדבר על קרבה משפחתית מכל סוג שהוא. ככל הידוע לי אתה מאורס, זה אומר שבנוסף לסטיותיך הרבות אתה גם ביגמי? [ליצירה]
- [ליצירה] אממ.. בעצם... אני ממש חצופה! יאנוש ורחלי, עם הסגירת מעגל שלהם היו קודם =) אבל אני הייתי אחורי זה ... סו. [ליצירה]
- [ליצירה] הופההה היא חזרה! (היה שווה להגיח לשם ולגנוב אותך חזרה) ובגדול! מצויין לאללה ממש. אהבתי. סוערה, עם חיוך רחב. [ליצירה]
תגובות