לא כל הזורעים ברינה- קוצרים בסופו של דבר
ולא כל הנקצר- הגיע זמנו
להקצר...
----------
ערב יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, התשס"ג.
סוערה בת חורין
-
סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] והרי תגובתי איפכא יקירי, א. יפה לך שאתה מגיב לי. ב. נפגעי פעולות האיבה הינם חללי מערכות ישראל. כן כן אנו נמצאים במערכה יומיומית. תמצית החיים במדינתנו. סוערה. [ליצירה]
- [ליצירה] אה... ממש ,אבל ממש, ממש מקסים איך חשבת על זה וואו... [ליצירה]
- [ליצירה] התאריך... שכחת את נפגעי פעולות האיבה . [ליצירה]
- [ליצירה] לפחות לדעתי מערכות ישראל זה כולל נפגעי טרור. לא יודעת, אבל הטרור הזה, זה לא מלחמה? אם אומרים יום הזכרון לחללי צה"ל צריך להגיד גם לנפגעי פעולות האיבה, אם לא אני לא בטוחה שזה נצרך. [ליצירה]
- [ליצירה] אמת אמת שקשה לחלוק עליה [ליצירה]
- [ליצירה] שלום איש של פרחים :) איפה שהוא חשבתי שתהיה זו בעיטה הגונה לצדק האלוקי (ויש גבול למה שאני יכולה לעשות) כשיש מישהו שגם יזרע בדמעה וגם לא יקצור. נכון שמציאות כזאת קיימת. אבל יש גם אנשים ששמחים בעמלם ובמעשה קיומם עלי אדמות... ולצערי לא זוכים. וברור שבמושגים של עולמות עליונים וחיי הנצח- הנקצר כאן- יפרח ויגדל שם. לא יודעת... תהיה. לגבי הקונטקסט: התאריך צויין ללא כל קשר. זה הזמן בו הדברים נכתבו. בעצם.. ברור שהיה לזה קשר- אבל בפורים לקרוא את הנ"ל- מעורר פחות לענ"ד. למרות שלצערי במציאות שלנו- הוא רלוונטי כמעט כל יום. ברוך הבא! סוערה (איך ידעת שהיא מורה?) [ליצירה]
- [ליצירה] למשפטים כאלו לא צריך להוסיף את הקונטקסט, הם ברורים ונוגים גם בפני עצמם. הזורעים "ברינה" דווקא? ציפיתי דווקא לאכזבה אצל הזורע בדמעה, שעמלו עמל שווא. המורה, אפשר הסבר? [ליצירה]
- [ליצירה] אסתר צודקת עכשיו חזרתי מבית אבל שנפטר מהמחלה הידועה בגיל 63. גם שם שמעתי רטינות: איפה הקב"ה? הנפטר בנה בית כנסת בשבילו וזו התמורה שקיבל?? ואני אומר: מודה אני לפניך ד' שנתת לו 63 שנות חיים ויצירה ועשייה לכבודך. ב"ה. וגם אם היה חי רק 16 שנה כמו בנו ז"ל שאיבד ממחלת לב, גם אז: מודה אני לפניך שנתת לו 16 שנות יצירה. וגם שנה, וגם חודש, וגם יום. [ליצירה]
- [ליצירה] לא מסכימה - אין מי שנקצר לפני שהגיע זמנו. פשוט אין. הרי זה לא מקרה או טעות בזמנים - אם זה קרה עכשיו, זה צריך היה לקרות. ובקשר לחלק הראשון - אני עדיין לא משוכנעת במה שאני אומרת, אבל אני חושבת שבכל שלב בזריעה יש כבר חלק מן הקציר, ואמרת נכון - "הזורעים ברינה". אפשר להנות מהפירות גם תוך כדי התהליך ושום דבר לא הולך לאיבוד. מצטערת, זה פשוט צרם לי. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שאסור להתעלם מהזמן בו הדברים נכתבו. ובדיוק כעת אני שומעת על חשש לגידול במח של פעוט קרוב משפחה... אין ספק שהקב"ה מקציב חייו של אדם כפי שראוי שיקצבו. אבל דבר לא ישנה את העובדה שאנו, בני האדם כן מתפללים על חולה בתקווה שישתנה רע הגזירה. בעיניים שלנו- התחושה של גדיעה, ביחוד כתוצאה ממלחמה- נראית כקטיעת רצף חיים שאך החל ולא הגיע למיצוי. שוב- בעיניים שלנו. מקווה שעכשיו זה מובן יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן הרי הסבר בשבילך, חתלתולי: בוב דילן, האיש והאגדה, כתב אי אז בשנות השבעים שיר שנקרא "גשם כבד עומד ליפול". אביב גפן ביצע את השיר הזה בעברית (ביצוע מוצלח שאני מקשיבה לו ממש בעת כתיבת שורות אלה- תחי קאזה)... זה מעין שיר לשלום- שמתאר את כאבי המציאות הנוראית של מלחמה. לפיכך- הגשם הכבד- הוא של משהו אחר... ולהלן השיר (התרגום, אין לי את האנגלית שלך, חתלתולי:)): איפה היית ילדי תכול העין איפה היית ילדי הקטן? טיפסתי על ראשי הרים ועברתי הלכתי בכביש הראשי וזחלתי בתוך יערות עמוקים הסתתרתי יצאתי אל חוף האוקיינוס שמת לי נכנסתי לקבר שתמיד מחכה לי עוד מעט עוד מעט עוד מעט עוד מעט גשם כבד עומד ליפול ומה שם ראית ילדי תכול העין כן מה שם ראית ילדי הקטן? ראיתי שועל וזאב מחכה לו ראיתי שביל זהב שאין איש הולך בו ענף שחור שזורם עם המים איש עם פטיש הפוצע ידיים ראיתי חלום שהולך על קביים איש בלי לשון מדבר ללא הרף וילד ישן עם רובה ועם כלב עוד מעט עוד מעט עוד מעט עוד מעט גשם כבד עומד ליפול ומה תעשה עכשיו ילדי תכול העין כן מה תעשה עכשיו ילדי הקטן? עכשיו אני יורד כי הגשם בשער עכשיו אני הולך עמוק אל תוך היער איפה שיש אנשים בלי ידיים והחרא עולה שם ומציף את המים ויונים מתות מכוסות עלי זית ופנים של תליין מסתכלות מכל בית שם הכל מכוער ולנפש אין ערך הצבע שחור והאפס הוא מלך אני רוצה לספר לנשום ולחשוב את זה להביא את זה הנה שכולם יוכלו לראות את זה לעמוד לבדי מול הים בו טבעתי להכיר את השיר שכתבתי ושרתי. יהונתן גפן תרגם... מקווה שעכשיו השורה מעל יותר נהירה. ואני? מקווה ש"הגשם הכבד" שבוב דיבר עליו לא יפול בשום מקום- כי ליפול טוב הוא לא יכול. בתפילה לגשמי חוני- סו. [ליצירה]
- [ליצירה] :( יפה-יפה ונוגה כל כך... אם היו נותנים לי להרוס סיפור כזה, למשל, הייתי מושיעה אותה איכשהו. כמו שהייתי רוצה שתיוושע. כמו שהייתי רוצה להיוושע... כותבת מצויין. [ליצירה]
- [ליצירה] יו! המשפט הזה קיים אצל אהוד בנאי?? ...אז כיוונתי לדעת גדולים- כי לא ידעתי על זה. מה המקור? [ליצירה]
- [ליצירה] עדין ויפה... מאוד מאוד אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] אז מה, סאורי אחרי עידוד לפורנוגרפיה עברנו למסרים מבית היוצר של טריינספוטינג? ועוד מכור לכאב?- רומז בצורה בוטה ליחסי s&m מה הלאה , אני שואלת, סרטי סנאף? אוי אני משועשעת. יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] אויש.. שורה ענקית: "שעוד בוא תבוא בתרועת דממה מחרישת עיניים" אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, מצויין. שמישהו ילמד אותי לכתוב ככה. (או שכנראה זו מתת אל...) [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד ממש ומשעשע... הצלחת לעמוד במקום טוב בתור ל"כישרון"... סו =) [ליצירה]
- [ליצירה] יו! נכון... אני גם סנילית בנוסף להכל. חשבתי לעצמי שזה מוכר ושיערתי שזה קשור בנטיה של דברים משובחים להתרוצץ במרחבי הרשת... נו, עוד כמה חודשים זה שלושים... [ליצירה]
- [ליצירה] סגירת עניין זה דבר כואב תמיד. יקירתי- הזכיר לי נשכחות. אני יודעת שמצד עצמי הייתי מוותרת על תיאורי האינטימיות (אין כאן ביקורת אישית רק עצה) ומאידך- אולי זה מה שהקשה על הפרידה. מקווה שדברים יסתדרו, ילדה. סו. [ליצירה]
תגובות