ומול עיניך התוהות מדוע חדלתי
ענתה שתיקתי הצועקת.
את שאלתך קראתי
במבע הקשה של המבט
את תשובותי- לא השכלת להבין.
אם תבונה הייתה בך
לדעת שתיקותי,
מבטי,
אצבעות ידי שמוללו את האריג-
לא הייתי הולכת ממך.
אבל אתה שאלת
והמענה שלי שנסתר מעיניך
היה פשוט:
החיים שחלקנו ביחד, יקר
הותירוני לבד.