אסתר שמיר שואלת את עצמה ואותי
מה יהיה "אחרי שהשמש תשקע"?
ואני מקשיבה למלודיה
לצלילים,
למיתרי הגיטרה שמשתלבים בהרמוניה מדהימה עם המילים.
מתמכרת למוסיקה
מביטה בנוף
וחושבת
שכשהשמש שוקעת כאן-
היא זורחת במקום אחר.
ולהיפך.
מכירה את התחושה שחיוך זוהר
מאיר את כל כולך?!?
בזאת חשתי כשקראתי את היצירה.
מקסים!
אכן כך-חג- כשהשמש שוקעת היא באמת מאירה במקום אחר.
ןזאת ממך למדתי.
תודה רבה! על זה שבזכותך גם אני יוצרת באתר!
אכן כך..
ובעניין השיר, יש סיפור יפה שקשור במשפט הזה, ושאהוד בנאי מספר בספר שלו: "זוכר כמעט הכל", סיפור על אמא של יובל גליק ז"ל שנהרג בהתרסקות מטוס אם אני זוכרת נכון. מומלץ לקרוא.
[ליצירה]
מכירה את התחושה שחיוך זוהר
מאיר את כל כולך?!?
בזאת חשתי כשקראתי את היצירה.
מקסים!
אכן כך-חג- כשהשמש שוקעת היא באמת מאירה במקום אחר.
ןזאת ממך למדתי.
תודה רבה! על זה שבזכותך גם אני יוצרת באתר!
[ליצירה]
מקסים ממש
כתיבה מאלפת... מזל שאחתוש הגיבה- אחרת זה היה נעלם לי במבול היצירות.
תסביר לי יקירי, עם כזה כשרון איך זה שמה שרואים כל היום שם במקום המוזר ההוא זה קשקושציה ממחברתה של...?
יש מבחני הורדת איי קיו כדי להכנס לשם?
שנדע...
סו, קטלנית מתמיד.
[ליצירה]
מתקרבתי
בטח שמזהים את רחל!
(מהשיר "זמר"- צהל ודומי צער ובכי פצע וצרי נחת ודווי...
ויש לה עוד כמה "צׁרים" , ואם אני לא טועה גם שיר שמסתיים ב"צׁרי" בשורה האחרונה. ממש כמו כאן...
וחוץ מההשווצה- רציתי להגיד שממש יפה.
לקח לי זמן להכנס כי... את יודעת... משקל...
כשזה בא ממך, קצת מרתיע...
[ליצירה]
יאירסגריר
את זה : "ולאחר שראה שערי את אוויר החדר, חוזרת אני ומתכנסת אל תוך
המים. בלי לחשוב על זה, מתאגרפים הידיים ומתכווץ הגוף אל
עצמו. אך במחשבה ממתנת, אני משחררת את האצבעות ומַרפה את
הגוף, מזכירה לעצמי שאת הטהרה משיגים לא באלימות, ולא
בהענשה עצמית, אלא בוויתור, בעדינות דקה." אף אחד אחר לא היה מצליח לכתוב טוב יותר.
גם לא xxית...
אתה משהו.
אהבתי ממש. מלאה ב... לא יודעת מה, מרב שזה נפלא.
חגית.
תגובות