מ ס כ ת ש ו ת ה (קובץ שירה לא שפויה). השתקפות, או: כמו פני משתקפות אלי בעין אחת קרוצה בתוכנו דל בקבוק כהה כמו מדיף כמו מזוגג כפי שרק הוא יודע בגלגולו האחרון מן החבית הטחובה, משתפרץ על שמלתי החדשה מכתים אותה אדום כמו דם. אני מביטה אלי ובעינים עצומות גומעת כמו אולי כמו פרה אצל שוקת שבורה. בעינים פתוחות רואה את הבקבוק שקוף כמו. זה רק העצב. באחת הם מתרוקנים מתגוללים עלי בתוכי שופעים בתסיסותם, בסוגיהם המקוקטלים עושים לי מסיבה פרטית קבועה בתזמון ידוע מראש בבטן במוח (אני רוצה לומר: בריצפה, בשירותים אבל מפחדת, מרגישה לא נעים). תמיד זה רק העצב האחד, התמידי הזה (מזל שרק אחד, לא כל העצבים) רוטט עלי כמו סאמסונג עם מצלמה משוכללת ואז רואה בפואז ארוך מדף רחב עמוס ובאחת הם מתרוקנים. מקודשת. עוד בקבוק של יין קידוש מתוק ואדום לשתות לשתות מלוא לוגמיו שיעור חזון-איש, כוס נאה; עוד קידוש עוד בקבוק בגביע כסף מחורר רגל ווריד, רק עוד בקבוק והריני מקודשת מקודשת מקודשת שיכורה מאהבה. צוארו הגמלוני היה בעיני המושלם אצבעותי החושקות רופפו עליו בערגה לא חשות שום זיע שום עורק נושם בכבדות נושף עלי מדיף ריח מוכר פי נצמד אלי אט-אט שקועה בתוכתוכו מטביעה את יגוני האחרון בטיפה המרה שלי. תפילה. עכשיו אני מתפללת לבדי הטלויזיה סגורה דלת המטבח טרוקה ושקט מוכר. מתפללת לבדי, בחופשיות בלי שאיש יעיף עלי מבט ויחשבני לשיכורה. עכשיו אני מתפללת לבדי התריסים מוגפים קומקום מתחיל לרתוח ויתוש מזמזם. כעת אני כשרה, אינני צמודה לאותיות שרצות. הבדלה. כוסי אשא, לא מתנצלת עמוסת רגשות דקים פוגעים בזרמתי בהתחלקות במורד הלא-מודעת מלא נלא עד שפתיים נשפך בלי חשבון ממעיני הישועה, וכשהאורות כבים ציפורני השחוקות בורקות אלי טבולות בכוס, מעבירה אצבע על מצחי שמסתובב ממלמלת שלוש פעמים. שותה. גיליתי בי אישה שותה בלי בעל מקנא או מבקש לגימה לעצמו משקה אותי בנוזל המארר מוחק את שמי מותיר אות-קין: שותה. סיבוב חדש. היום ראיתי אדום עוזב את גופי. אמרתי: הנה בא סיבוב חדש לא מזדמן; החלפתי סדיני מכובסים, צחורים, מדיפים ריח עדין של מרכך בניחוח משכר. ואז הקאתי שוב. הנה בא סיבוב חדש ואני מתגלגלת איתו. חלום. לילה לילה אני חולמת. יושבת בבית-קפה ידוע מזמינה אספרסו הפוך ויושבת לשתות מעדנות טיפה טיפה בלי לחץ. אתמול בלילה אני חולמת. יושבת בבית-קפה ידוע מזמינה קפה שחור חזק, מולי יושבת אחת שלא הכרתי והמבט שלה נעוץ בכוסי (כמה אני מרגישה נִיכֶּרֶת), אוספת את מבטה אלי ומזמינה עוד סבב איטי. היא הסתפקה בלגימה קלה. שברים. היום החלטתי להטביע יגוני בשניצל סופגת את שמנוניתו הסורחת במטלית נייר דקה רדופת ריחות ישנים של סיגאר פיראטי, וסָכָה גופי לִסְגולה מעלת ירוקֶת, חשה כמו שברי בקבוק שפעם ידע לצוף מלא בעודָפָי. מבט מבפנים. לא רק אצל דיסני גברות הדורות נכנסות לבקבוקים וירכיהן מתקוטטים צונחים על קרקע קעורה של זכוכית; גם בפוטו-שופ מצאתי אפשרות חדשה (רק בגירסה 7.0) להביט על העולם מתוך בקבוק זכוכית שידע ימים יפים יותר, פחות צהבהבים שתויים יותר, מתבוססים חשים בכל תנועה בגופי ההדור וירכי הן להם עילוס אהבים. זיעוק. אני צועקת - בק! אתם עונים - בוק! כי מה נותר טופף על לחיינו? בק בוק ישן בציר תשעים וארבע אלכוהולו זורם בדמי הטהור הגאה זורם בי נוסך אצילות תוססת גורם לי לגהק בדרך לבק בוק. חצי. אני לא אוהבת חצי יבש גם לא חצי אדם לא חצי לבן לא חצי צרפתי לא חצי רוזה לא חצי שמפיון אני לא אוהבת חצי בציר שבעים וארבע חצי בציר שישים וחמש רק שלם בלעדיו, אני חצי בן-אדם. חומץ. בזמן האחרון מחמיצה הכל לא נותנת לדבר להיוותר כמו שהוא מחמיצה את עצמי בלי דעת, פעם היה זה יין פטישים היום אומרים: תראו אותה, חומץ בן יין. תנוקת. כמו תנוקת אני יונקת שואבת נשאבת אל תוך החלל חסר הפקק של משוגותי, צועקת מתחתית ריקה נכנעת להד החוזר. אני שלולית קטנה בצד גם תנוקת מדשדשת בתוכה.