את הדיו והקסת החלפתי בעיני
והנייר החתום הפך
לפנים מספרות.
ובמקום מילה משקרת
היה מבטי משכר
ודמעתי מגלה את הכל.
וכל קמט של צחוק,
או הרמת גבה,
או גומה,
אמרו לך
את שלא יכולתי לומר.
אמרו את חטאי
כאבי, תפילותי
געגועי---
וקראת.
איך קראת לזה?.. "ארספואטיקה.. קטגוריה בפני עצמה"
הריחות הנודפים מן הכתוב לעומת המציאות והרגש ברובד החיים היומיומיים.
הרגשת הזרות לכתיבה (-כמו בשיר של אלתרמן),
הבעת האני בכתיבה.
האני האחר המתגלם בכתיבה.
אני מפחד להאריך.. מפחד לגרוע מהניחוח שעולה מהשיר.
מקסים.
שי :)
[ליצירה]
סו..
איך קראת לזה?.. "ארספואטיקה.. קטגוריה בפני עצמה"
הריחות הנודפים מן הכתוב לעומת המציאות והרגש ברובד החיים היומיומיים.
הרגשת הזרות לכתיבה (-כמו בשיר של אלתרמן),
הבעת האני בכתיבה.
האני האחר המתגלם בכתיבה.
אני מפחד להאריך.. מפחד לגרוע מהניחוח שעולה מהשיר.
מקסים.
שי :)
[ליצירה]
אמרו לי שיש כאן מסיבה
אז באתי.
אסף, דווקא התגובה האחרונה שלך בסדר.
אפילו אם היית מצרף את הביטוי "קישקושים" למניפסט הארוך דלעיל- הייתי מוצאת שהעניין לגיטימי שכן בביקורת שלך יש "בשר" והיא לא מתמצה במילות גנאי ריקות מתוכן.
ולגבי הניתוח שלך את היצירה- זו בדיוק הבעיה שלי: הכותב, לענ"ד לא הגדיר את הדברים כ"סאטירה" כפי שסברת בדבריך, אלא כ"מונולוג" ומכח היות היצירה מוגדרת כמונולוג- היא תוצר של התבוננות אישית שלו בסובב אותו בעת מילוי חובתו למדינה.
יתכן והסטריאוטיפים מעצבנים אותך- אבל מה לעשות וזה מה שהוא ראה שם?
שנית- אני לא רואה שהדמות של אמציה מוצגת באור חיובי במיוחד. הוא נלעג לא פחות מחבריו למחלקה ומוצג עפ"י הסטריאוטיפ הבני"שי שהוא, בעיני, אינו מופת ודגל להתנהגות האנושית האולטימטיבית.
אולי זה בגלל שאני מכירה את הכותב ויודעת כמה הוא ציני ביחס לטיפוסים דוגמת אמציה.
אבל שוב- התגובה שלך, כפי שהיא מוצגת כעת- ראויה להיות תגובה רצינית ועניינית.
ואני תמיד אדם מתלהם. פליאה רבה לי עליך שלא ידעת את זה עד עכשיו.
סו.
[ליצירה]
כתיבה מצויינת!
מטאפורות מדהימות...
ואני בטוחה שאני לא היחידה שקפץ לה לראש "סיגליות" של ברוזה.
והפואנטה? סיגליות של ברוזה: יש שיאהבו ויש שיחושו תחושת החמצה.
אני אהבתי איך שמתוארת ההחמצה.
אתה כותב דגול.
[ליצירה]
אח...
ממזי ממזי ממזי...
התגובה שלי הייתה לא לכאן ולא לכאן. לי אישית הייתה קצת בעיה עם היצירה- אבל הוא כותב לא רע. סורי.
ומאידך הייתה לי בעיה עם ההגזמה בתגובות שלכם. הפרזתם עצבני לענ"ד.
יש אנשים שמשתמשים בביטויים אירוטיים כשהם מתארים כתיבה. נכון שהאירוטיקה כאן רחוקה מלהיות עדינה או מרומזת- אבל ככה הוא מרגיש כשהוא כותב- מה תעשו? תתבעו אותו?
או שהעובדה שהאירוטיקה כאן הייתה ביטוי לדבר שלא ממש מותר הילכתית עוררה את זעמכם...?
אני בכל אופן לא הייתי מגיבה ליצירה הזאת- אלמלא התגובות שלכם. היו כאן דברים גרועים אף יותר מבחינה תכנית ורוחנית, וכל עוד האתר אינו מוגדר כאתר "דתי"- להגיב ב"איכס" פשוט לא הוגן.
לא לעניין היצירות שלו- יופי. תסמנו אותו ותוותרו על ביקור בדף היוצר שלו.
ככה הוא מרגיש כשהוא כותב- לאף אחד אין אפוטרופסות על התחושות שלו.
ואדמיאל קוסמן (איש דתי) כותב אירוטיקה "קשה" הרבה יותר. אבל זה הוא - אז אנחנו שותקים.
ואיך שכחתי את שלמה המלך...
והרי לך "אויש" משלי:
סליחה על המשפט הפטרוני שאני משחררת לחלל האתר בזה הרגע אבל... נו, טוב, אחרי שנה וחצי בצבאות העם והמולדת- דברים יראו קצת אחרת. (וזה לא שלילי בעיני)
[ליצירה]
וואו...
סיפור חיי (חוץ מהקטע של המשענת הכלכלית).
רק שאני עם החלומות שלי כותבת קיטש שמקווה שיוציא אותי מהרגעים הנ"לים.
סוערה, אחת שלא מעיזה ללכת לסרט לבד.
תגובות