את הדיו והקסת החלפתי בעיני
והנייר החתום הפך
לפנים מספרות.
ובמקום מילה משקרת
היה מבטי משכר
ודמעתי מגלה את הכל.
וכל קמט של צחוק,
או הרמת גבה,
או גומה,
אמרו לך
את שלא יכולתי לומר.
אמרו את חטאי
כאבי, תפילותי
געגועי---
וקראת.
איך קראת לזה?.. "ארספואטיקה.. קטגוריה בפני עצמה"
הריחות הנודפים מן הכתוב לעומת המציאות והרגש ברובד החיים היומיומיים.
הרגשת הזרות לכתיבה (-כמו בשיר של אלתרמן),
הבעת האני בכתיבה.
האני האחר המתגלם בכתיבה.
אני מפחד להאריך.. מפחד לגרוע מהניחוח שעולה מהשיר.
מקסים.
שי :)
[ליצירה]
סו..
איך קראת לזה?.. "ארספואטיקה.. קטגוריה בפני עצמה"
הריחות הנודפים מן הכתוב לעומת המציאות והרגש ברובד החיים היומיומיים.
הרגשת הזרות לכתיבה (-כמו בשיר של אלתרמן),
הבעת האני בכתיבה.
האני האחר המתגלם בכתיבה.
אני מפחד להאריך.. מפחד לגרוע מהניחוח שעולה מהשיר.
מקסים.
שי :)
[ליצירה]
תודה לכולם על התגובות
והיי אורנה- העניין שתמיד עובד זה לא הסיפור עצמו. אכן נדיר שדברים קסומים כאלה יתרחשו. התכוונתי לאותה טלפאתיה במבט- שמתוארת כבר בגוף הסיפור. היא תמיד עובדת. נסי ותגלי.
שוב תודה על התגובות,
סוערה.
[ליצירה]
ועכשיו... אחרי כולם
מוצאת זמן להגיד רק שאני נפעמת.
ה' חנן אותך בכישרון רב.
זה יפהפה.
והתעכבתי עד עכשיו כדי למצוא משהו יותר מבריק לומר חוץ מהנ"ל, האנמי קצת...
[ליצירה]
...
איילת, זה מה שעובר להם בראש כשהם רואים יפהפיה כמוך.
הם הרי לא ידלקו על מוטאציה, לא משנה עד כמה צחוק הפעמונים שלה יהיה משובב.
סו, חייבת להליח בציניות מרושעת <לא כלפיך, חלילה. כלפי הבנים הכל כך כל כך... אנושיים>
[ליצירה]
היי מטר :)
קודם כל- ברוכה הבאה.
שנית, זה לאו דווקא העניין של "המכנסיים האדומות". קשה למצוא בחורים דתיים שימצאו את עיסוקם בתחום המתואר בסיפור (אמנות).
אבל יש כמה כאלה, עם אומץ לתת דרור ליצרים כגון אלה- ועם זאת לשמור עד כמה שניתן על אמות המידה ההלכתיות והדתיות.
אל תתייאשי. בהחלט יש כמה כאלה.
מכירה כמה אישית.
[ליצירה]
אממממ...
נגה נגה נגתי... "תשתקי"?!
לא מתאים לך כמישהי שחופש הביטוי חשוב לה...
אבל עזבי את הדיון הזה- אהבת? (ואת יודעת למה חשוב לי לדעת את זה...)
יורז סינסירלי-
סו.
תגובות