את הדיו והקסת החלפתי בעיני
והנייר החתום הפך
לפנים מספרות.
ובמקום מילה משקרת
היה מבטי משכר
ודמעתי מגלה את הכל.
וכל קמט של צחוק,
או הרמת גבה,
או גומה,
אמרו לך
את שלא יכולתי לומר.
אמרו את חטאי
כאבי, תפילותי
געגועי---
וקראת.
איך קראת לזה?.. "ארספואטיקה.. קטגוריה בפני עצמה"
הריחות הנודפים מן הכתוב לעומת המציאות והרגש ברובד החיים היומיומיים.
הרגשת הזרות לכתיבה (-כמו בשיר של אלתרמן),
הבעת האני בכתיבה.
האני האחר המתגלם בכתיבה.
אני מפחד להאריך.. מפחד לגרוע מהניחוח שעולה מהשיר.
מקסים.
שי :)
[ליצירה]
סו..
איך קראת לזה?.. "ארספואטיקה.. קטגוריה בפני עצמה"
הריחות הנודפים מן הכתוב לעומת המציאות והרגש ברובד החיים היומיומיים.
הרגשת הזרות לכתיבה (-כמו בשיר של אלתרמן),
הבעת האני בכתיבה.
האני האחר המתגלם בכתיבה.
אני מפחד להאריך.. מפחד לגרוע מהניחוח שעולה מהשיר.
מקסים.
שי :)
[ליצירה]
לא יודעת אם רגש הקנאה
שאני חשה כרגע, מקורו בקנאת סופרים, בגלל סיבה אחת- יותר קל לקנא במישהו שאתה יכול לחקות/ להתחרות איתו.
זה פשוט משהו שהייתי רוצה להצליח להוציא תחת ידי- ויודעת שלא אצליח.
[ליצירה]
ממזי,
אני מתה עליך ואתה יודע את זה לא כן? אבל להגיד שאתה לא מסוגר ויודע היטב מה יש "בחוץ" לא הוציא אותך ענק. מסיבה פשוטה אחת:
גם החרדים יודעים מה יש בחוץ. לכן ההתמודדות שלהם היא התחבאות מפני הבחוץ.
אתה אולי ( אולי...) יודע מה יש בחוץ ולא מסוגר מפני הרעות החולות של העולם המערבי. אבל גישתך- מסוגרת. וזה ההבדל.
חוצמיזה שהצופה עושים תחרות כתיבה סאטירית- רוץ להרשם בפקודה!
סוערה, שכשממזי יתפרסם תגיד אני היכרתי אותו עוד לפני שהכתיף 'שיק...
תגובות