המאבק שלה לפתיחת בקבוק המיץ הסתיים בכשלון מר. היא נשפה בקול והסתובבה אליו, מושיטה לו את הבקבוק בפנים חתומות.
"כן" אמר, ספק לעצמו ספק לה "זיוית אדם עצמאי מאוד. כל כך עצמאית שאפילו כוח לפתוח בקבוק מיץ אין לה והיא--- צריכה לתת לגבר לבצע את ה--- מה זה??? אטמו את זה נגד טרוריסטים?"
היא צחקה בקול.
"נו, דני בוי, אחרי הכל אתה לא כזה גבר שבגברים"
הוא נחר בבוז והמשיך ללא הרף להיאבק במכסה המיכל.
"בטח שאני גבר שבגברים" ענה " אחרת היית מניחה לי להיות כתם אפרורי במכ"ם היסטוריית הדייטים שלך. והנה, אפילו אחרי שזרקת אותי השארת אותי בסביבה על כל מקרה".
"בדיוק. השארתי אותך כי אני צריכה מישהו שיפתח לי בקבוקים ואפילו בזה אתה מפשל"
הפרובוקציה הזאת עודדה אותו להפעיל כוח רב יותר במאבק עם הבקבוק הארור והתבררה מקץ שניות מועטות כמשתלמת. הוא הושיט לה את הבקבוק הפתוח בחיוך מנצח.
"כל הכבוד, דניאל יקירי! אני מחפשת גם חולץ פקקים ופותחן קופסאות, יש לך זמן בשבילי?" חייכה כשהושיטה לו כוס מיץ תפוזים.
"תנסי את האומלל שתפגשי הערב. אולי הוא יוכל למלא את כל הפונקציות ואז תוכלי סוף סוף להיפטר ממני".
הוא לגם בשתיקה ועקב במבטו אחר ההתגנדרות שלה.
"העגילים הסגולים יתאימו יותר".
היא הסתובבה אליו וגבותיה מורמות בהפתעה.
"אוהו! אנחנו בקיאים ברזי קופסת התכשיטים שלי!"
"נו, בטח, מצחיקה אחת. אני מכיר אותך שנתיים"
היא התיישבה מולו.
"ובהכרות הזאת אתה זוכר גם פרטים כאלה?"
"זיו, כזה אני. מאגר מידע מהלך של הפרטים הכי זניחים. גם את הגרדרובה שלך אני מכיר בעל פה".
"מה? ומה ע ו ד אתה מכיר בעל פה?"
"אממממ... פרטי הלבשה תחתונה?" קרץ.
היא הטיחה בו את הכרית עליה נשענה
"כמה משעשע אתה, דון קישוט" אמרה ופנתה להמשיך להתארגן.
הוא ליכסן אליה מבט בוחן
"למה הפנים שלך נראות כאילו את מובלת לגרדום?"
"כי... אתה יודע. עוד דייט. אם נסתמך על הסטטיסטיקה הסיכוי שזה יהיה ערב מבוזבז גבוה מאוד והמחשבה על זה די מעייפת אותי".
"הסיכוי שהוא יהיה ערב מבוזבז גדל ככל שהפרצוף שלך מתארך. נו, בחייך, כולנו נמצאים בסרט הזה. המינימום שאנחנו יכולים לעשות זה להעביר את הדייטים האלה בצורה מחוייכת".
היא סירקה את שערה והביטה בו ארוכות דרך המראה.
"אתה צודק" סבה אליו "פשוט צודק. איזה כיף שיש לי חולץ פקקים כזה חכם! תזכיר לי למה לא התחתנתי איתך?"
"זרקת אותי כבר אחרי דייט הראשון כי הטעם שלנו שונה במוסיקה, בקולנוע, בספרות ובגלל שאני רואה אחרת ממך את מדיניות ארצות הברית בגוואטמלה".
היא חייכה
"היית צריך לחשוב פעמיים לפני שהכנסת דיסק של הרולינג סטונס כשהתיישבתי ברכב".
"את יודעת מה היה קורה אם הייתי מכניס את הזבל הניו אייג´י שלך כמוסיקת רקע"
"מה?" שאלה.
"האוטו היה שובת במחאה" ענה בעיניים צוחקות והושיט לה את מעילה "אז מה, זיו, להקפיץ אותך לכוך הספיריטואלי הקבוע שאליו את גוררת המדוייטים חסרי המזל שלך?"
"אל תגזים. מאוד נעים שם. יש מוסיקה מרגיעה וקטורת ואחלה אטמוספירה לדייט בלתי נשכח"
"כן. בלתי נשכח. עד היום אני זוכר את כאב הראש." צחק בקול וסגר אחרי שניהם את הדלת.
*
כמה שעות קודם לכן, בסוף יום העבודה, קראה לה הבוסית שלה וביקשה אותה לרכז פרוייקט דחוף שמחייב אדם סמכותי ובעל יכולות ארגוניות בראשו.
"אבל, יעל, את יודעת שזה לא בשבילי"
"זהו בדיוק, זיוית. אני יודעת שזה מאוד בשבילך" ענתה יעל והמשיכה "עד עכשיו גילית תושיה ומקוריות בכל תחום שלקחת על עצמך. היצירתיות שלך נדרשת כאן מאוד ואת מסוגלת"
"אבל הניירת הזאת, והביורוקרטיה. הלוואי והייתי צריכה להתעסק רק עם הצד היצירתי. יעל... זה ממש לא מתאים לי. אני אלך לאיבוד בתוך כל זה".
"אני מאמינה שתסתדרי ויודעת שתעשי את העבודה על הצד הטוב ביותר ומעבר לכך" חזרה יעל להביט בניירות שלפניה "אין לך הרבה ברירה כי אני מחייבת אותך לעשות את זה".
היא עצמה את עיניה, יודעת שלא תוכל לנצח במאבק הזה. מה גם שהיא אהבה את יעל ועשתה הכל על מנת שתהיה שבעת רצון ממנה.
כשיצאה ממשרדה של יעל עוד הספיקה לשמוע אותה אומרת שעד עתה בכל התחומים שחשבה שלא תשתלב בטענה שהם לא בשבילה- היא הוכיחה את עצמה בצורה מצויינת ושהיא צריכה להפסיק לפחד מכל דבר.
*
"אתה מבין, דן? מטריפה אותי העובדה שהדעה שלי לגבי יכולותי כבר לא רלוונטית. אנשים חושבים שהם יודעים יותר טוב ממני מה מתאים לי!" התלוננה בפניו כשהסיע אותה לבית התה הקבוע שלה.
"לא יודע... לפי הסיפורים שלך עד עכשיו, אני די מחזיק מהיעל הזאת, היא נראית אחת שמבינה עניין, ואת בעצמך מעריכה אותה כאדם חכם ובעל ראיה חדה לטווח הרחוק. חוץ מזה" הוסיף, מבטו מתמקד בכביש "אני לגמרי חושב שהיא צודקת ושאת סתם פחדנית".
היא הסיטה ממנו את מבטה והתבוננה בדרך החולפת לידם במהירות.
את שארית הדרך עבדו בשתיקה.
"אני מרחם על הבחור" אמר כשהגיעו למקום הפגישה "גם בית תה פלצני וגם מדוייטת עם פרצוף של רוצחת סדרתית"
הוא נענה בטריקת דלת המכונית.
"נו, באמת, זיו..." אמר לעצמו ומיד הוציא את הראש מחלון הרכב "את מתקשרת אלי, כרגיל, לספר איך היה, כן? גם בשלוש בלילה".
באופן לגמרי לא מפתיע הדייט היה שייך לאותם 99 אחוזים השוללים את הצלחתו. היא חזרה לאחר שעה וחצי לדירתה והחלה לחשוב על מאורעות היום. הפגישה הייתה מספיק זניחה בשביל שהיא תתעלם ממנה לחלוטין. היא התיישבה מול המחשב והחלה לארגן בטבלאות את התכניות שהתרוצצו במוחה היגע, בתקווה להגיש ליעל כבר למחרת בבוקר איזושהי תשתית הגיונית ליישום הפרוייקט.
לאחר כמה שעות שהניבו תוצאות מניחות את הדעת כיבתה את המחשב וגילתה, להפתעתה, שהיא די ערנית. היא התיישבה על הכורסא בסלון הקטן ושתתה מספל הקפה שבידה בלגימות קטנות ומהורהרות. לאחר כמה רגעים הושיטה ידה לשפופרת הטלפון.
"זיו?" קולו היה ישנוני.
"אהלן" ענתה קצרות.
"השעה רבע לארבע. אני מבין שלמרות התחזית הקודרת הפגישה הייתה מוצלחת למדי" היא יכלה לשמוע את קורי השינה עוזבים אותו אט אט.
"דווקא התחזית הייתה מדוייקת למדי. הפגישה הסתיימה אחרי שעה בערך. עד עכשיו ישבתי על שיעורי הבית שהטילו עלי להכין, זוכר?"
"די, זיוי, די עם התסכול הזה. אם אכפת לך ממני תשאירי את זה לשעות נורמליות של היום. עכשיו אני לא מסוגל לזה".
היא שתקה.
הוא באמת היה חבר יקר שדאג תמיד לעודד אותה. באיזשהו מקום חשה קצת כפויית טובה.
"דני בוי" ניסתה לשוות לקולה עליצות "יודע מה? מחר אנחנו הולכים לאכול יחד צהריים והפעם אני אתן לך לבחור את המקום בתנאי שאתה תשלם לכל רוצחי הבהמות הללו"
היא שמעה גיחוך מנומנם.
"כולי אושר וחדווה. אין תענוג גדול יותר מלראות אותך מכרסמת, עגומת מבט, חסה וגזר, במסעדה קרניבורית למהדרין"
"אני מגיעה לאסוף אותך בשעה אחת. תבוא קזו´אל" אמרה ונפרדה ממנו לשלום.
למחרת מצאה על שולחן משרדה קופסה ובה זוג עגילים בצבע אדום בוהק.
"אני יודעת שזה לא מסוג התכשיטים שהם הטעם שלך, או כמו שאת אומרת, ´לא מתאים לך´" נכתב בפתק המצורף "אבל לפעמים צריך לנסות בלי לפחד. מי יודע, אחרי הכל, יכול להיות שזה יתאים לך. סומכת עליך- יעל".
היא חייכה לעצמה ופנתה להודות ליעל ולהראות לה את תוצרי עבודתה הלילית.
סמוך לשעה אחת יצאה לכיוון מקום עבודתו של דן.
"או קיי... משהו בתמונה הזאת לא מסתדר לי" אמר כשהתיישב לידה והידק את חגורת הבטיחות "אבל מה זה בדיוק אין לי מושג... רגע-רגע..." הוא כיווץ את גבותיו בצורה מעושה ושלח יד להגביר את עוצמת הקול ממכשיר הרדיוטייפ שברכבה.
"moonlight mile?" שאל בפליאה "ממתי מיק ג´אגר עושה לך את זה?"
"סתם. מנסה להקשיב קצת. אסור?" ענתה במהירות.
"לא אסור..." אמר מהורהר והביט בה שוב.
היא ספרה בלבה עד שלוש והדקה שפתיה בסיפוק כשידעה ששם לב.
"תתחדשי על העגילים, זיוי. הולמים אותך להפליא".
תגובות