"א"ר אבהו..מאימתי מברכין על הגשמים? משיצא חתן לקראת כלה. ['שירדו כ"כ שכשהטיפה נופלת יוצאת אחרת ובולטת כנגדה-רש"י שם]" (תענית ו ע"ב).
סתם, הזכיר לי, לא יודע למה. (וזה לא בגלל שאני מרגיש צורך פנימי לקשר כל משפט שלך לחתונות! באמת!)
[ליצירה]
"א"ר אבהו..מאימתי מברכין על הגשמים? משיצא חתן לקראת כלה. ['שירדו כ"כ שכשהטיפה נופלת יוצאת אחרת ובולטת כנגדה-רש"י שם]" (תענית ו ע"ב).
סתם, הזכיר לי, לא יודע למה. (וזה לא בגלל שאני מרגיש צורך פנימי לקשר כל משפט שלך לחתונות! באמת!)
[ליצירה]
אני דווקא
בוחרת להתעלם מכל האלמנטים הספרותיים כשאני נתקלת ביצירה שחודרת בקלילות כזאת פנימה. משל הייתה חמאה רכה על הנשמה.
אם היא עומדת בקריטריונים מסויימים מבחינה ספרותית- מצויין. אבל זה לא הכרחי בעיני. אצלי זה זרם.
אהבתי, אורנה :)
יומופלא שיהיה.
[ליצירה]
אני לא מבינה
איך אף אחד לא הגיב על זה?
כתיבה כנה ואמיתית... סוחפת, מרגשת.
אבל מעל לכל- מצויינת.
ברוך הבא בצל קורתנו. אני חושבת שזה יעשה לך ולנו רק טוב.
סוערה.
[ליצירה]
ובכן
הרי הסבר בשבילך, חתלתולי:
בוב דילן, האיש והאגדה, כתב אי אז בשנות השבעים שיר שנקרא "גשם כבד עומד ליפול". אביב גפן ביצע את השיר הזה בעברית (ביצוע מוצלח שאני מקשיבה לו ממש בעת כתיבת שורות אלה- תחי קאזה)...
זה מעין שיר לשלום- שמתאר את כאבי המציאות הנוראית של מלחמה. לפיכך- הגשם הכבד- הוא של משהו אחר...
ולהלן השיר (התרגום, אין לי את האנגלית שלך, חתלתולי:)):
איפה היית ילדי תכול העין
איפה היית ילדי הקטן?
טיפסתי על ראשי הרים ועברתי
הלכתי בכביש הראשי וזחלתי
בתוך יערות עמוקים הסתתרתי
יצאתי אל חוף האוקיינוס שמת לי
נכנסתי לקבר שתמיד מחכה לי
עוד מעט עוד מעט עוד מעט עוד מעט
גשם כבד עומד ליפול
ומה שם ראית ילדי תכול העין
כן מה שם ראית ילדי הקטן?
ראיתי שועל וזאב מחכה לו
ראיתי שביל זהב שאין איש הולך בו
ענף שחור שזורם עם המים
איש עם פטיש הפוצע ידיים
ראיתי חלום שהולך על קביים
איש בלי לשון מדבר ללא הרף
וילד ישן עם רובה ועם כלב
עוד מעט עוד מעט עוד מעט עוד מעט
גשם כבד עומד ליפול
ומה תעשה עכשיו ילדי תכול העין
כן מה תעשה עכשיו ילדי הקטן?
עכשיו אני יורד כי הגשם בשער
עכשיו אני הולך עמוק אל תוך היער
איפה שיש אנשים בלי ידיים
והחרא עולה שם ומציף את המים
ויונים מתות מכוסות עלי זית
ופנים של תליין מסתכלות מכל בית
שם הכל מכוער ולנפש אין ערך
הצבע שחור והאפס הוא מלך
אני רוצה לספר לנשום ולחשוב את זה
להביא את זה הנה שכולם יוכלו לראות את זה
לעמוד לבדי מול הים בו טבעתי
להכיר את השיר שכתבתי ושרתי.
יהונתן גפן תרגם...
מקווה שעכשיו השורה מעל יותר נהירה.
ואני? מקווה ש"הגשם הכבד" שבוב דיבר עליו לא יפול בשום מקום- כי ליפול טוב הוא לא יכול.
בתפילה לגשמי חוני-
סו.
[ליצירה]
למרות שהבטחתי פרישה
פשיה, ממזי! אחלה קופירייטינג!
יותר יצירה - פחות יצרים! איזה פאתוס! איזה חזון! איזו אמירה!
וכשאני חושבת על זה... אני כנראה צריכה להעיף מכאן את כל היצירות שלי. הן נבעו מהרבה יצרים. המון.
בעצם כולן תוצר של יצר הכתיבה.
וואלק קשה לי הדיון הזה מאחר ונקודות המוצא שונות מאוד. ואולי זה כי אני בפאזה אחרת בחיים. לא יודעת...
מנחם- הייתי אומרת שהתגובה ה"פרוואית" שלך די עיצבנה אותי. אולי תנסח מחדש ועל הדרך תגיד אם זה מוגדר כאתר דתי.
ומישי- הסברתי את עניין שיר השירים. אין לי כח לחזור על זה, את וכל מי שזה צרם לו מוזמנים לקרוא שוב.
ועל הדרך אני ממליצה על היצירה החדשה של הכותב דלעיל.
לא להבהל, הוא היה בסדר גמור הפעם. חבל לפספס.
סוערה, מוכנה להיות הצנזור שלו ולהפנות אתכם פנימה רק כשזה יהיה בסדר.
[ליצירה]
ערבונת
ערבווווונת! יש די וי די?
כי היה לנו הוידאו (שתי קלטות) ומישהו לקח לנו את זה ומאז זה לא בבית ולא מצאנו!
הצילו!
מאיפה הדי וי די?!
עניני, פליז.
סוערה, שיש לה את "על תבונה ורגישות", ג'יין אייר, וגם על תבונה ורגישות של הבי בי סי - שזה יותר ג'יפה. (לא להתפתות!)
[ליצירה]
יו!
סאורי, הפכתני פרוייקט? מעלים פה יצירות באוב...
קישתה, ללכת מדף היוצר שלי- יש יוצרים משובחים פי מאה (תציץ בנתיבי הגולשים).
אבל מה זה תודה על הקומפלימנטים וכו'.
באמת מחמם את הלב.
תגובות