כן. כשחושבים על זה לעומק, אז זו האמת, וצריך ללמודתזה. ויש הרבה מעגלים לעניין, זתומרת שכל דבר שנעשה, גם אם זה נראה לא ממש תרומה ישירה, תלוי מה היעד שלו.
ואם להיות בניעקיביסטית קיטשית לגמרי לכמה שניות, אז-
המילה נתן- אם אם קוראים אותה מהסוף להתחלה היא עדיין אותו הדבר.
מי שנותן- בעיקר מקבל.
סו,
את נורא צודקת. זה הדבר הכי הכי ממלא.
אכן...
---
"לכמה שניות"-?
אודיה, אין לך שום מודעות עצמית.
את *תמיד* כזאת... (:
'תגעגעתי אלייך, אגב... פשוט המחשב שלי עושה בעיות ולא הצלחתי להחזיר מסרישי.
זה פחות או יותר נותן סיכום מתומצט של חצי (טוב לא חצי.. חצי ממה שלמדתי בנתיים..) מהמאסות של הרב סולוביצ'יק...
קהילה של ברית, אחדות ושייכות אונטית וכו' וכו' וכו' וכו'...
מה לעשות.
כן זה נכון.
כשאדם נותן לאחרים - הוא לא רק נותן לעצמו (כי השני יתן לו מתי שהוא גם) - אלא בגלל שהוא לא -יכול- לא לתת לו! הוא 'שייך' כביכול לשני גם...
(כשמישהו עוזר לי, בעצם זה שהוא מקדם אותי במשהו, הוא רכש כביכול זכות על אותה התקדמות שאני עשיתי... יש לו עכשיו 'בעלות' על חלק ממני - אני שייך לו במובן מסויים... הנקודה היא, שהייתי שייך לו גם מקודם... שהרי כולנו נשמה אחת. כנסת ישראל.) [ציטוט ספונטני בלבד)
שמעתי מאדם חכם פעם, שדברים שאנחנו עושים בשביל עצמנו אינם דברים שאנחנו עושים מתוך אגואיסטיות. הרי אנחנו- גופנו ונשמתנו- אינם ברשות עצמנו. אנחנו חייבים בשמירתם כלפי מי שהפקיד בידינו אותם.
בתמימותי (עאלק..), נראה לי שהבנתי אחרת מכל המגיבים ומאוד אהבתי עד כדי גאוניות.
לעשות משהו עם החיים שלך זה לעשות משהו עם האחר, לא במובן היפה והבנאלי של לתרום לאחרים, מי דיבר על זה בכלל? החיים שלך הם האחר, לעשות איתם משהו זה לעשות להם טובה במובן מסוים, כי אתה כשלעצמך (ללא החיים האלה כביכול) פשוט היית זורם לך הלאה ולעולם לא מתמקם, לעולם לא מאט את זרימתך לכדי שהות מספיקה לבניה של משהו אמיתי. ומאוד אהבתי את ההפרדה המוזרה הזאת בין החיים שלך לבינך, ומאוד אהבתי את הרעיון שמה שידחוף אותך לבנות משהו בחיים שלך היא ההרגשה הפשוטה של גמילות חסד. גמילות חסד עם החיים שלך.
נדמה לי שרק מי שמרגיש חזק את המתח הזה שבין הרצון לעשות דבר אחד חשוב וגדול כמו שצריך בחיים, לבין הצורך להתפזר כל הזמן ונסות הכל ולעולם לא לוותר על חוויות וחלומות, יכול להבין את זה נכון.
אבל מצד שני, אולי הכל בראש שלי?
:)
[ליצירה]
שלום סו
כן. כשחושבים על זה לעומק, אז זו האמת, וצריך ללמודתזה. ויש הרבה מעגלים לעניין, זתומרת שכל דבר שנעשה, גם אם זה נראה לא ממש תרומה ישירה, תלוי מה היעד שלו.
[ליצירה]
הללויה!
חותמת בשתי ידיים.
(שיר ערש, על מה את מדברת?! מה קשור?!)
יש כל כך הרבה מה לומר על זה, אבל מיצית את זה היטב במשפט אחד.
למסגר ולתלות על הקיר.
[ליצירה]
נכון,
ואם להיות בניעקיביסטית קיטשית לגמרי לכמה שניות, אז-
המילה נתן- אם אם קוראים אותה מהסוף להתחלה היא עדיין אותו הדבר.
מי שנותן- בעיקר מקבל.
סו,
את נורא צודקת. זה הדבר הכי הכי ממלא.
[ליצירה]
...
אכן...
---
"לכמה שניות"-?
אודיה, אין לך שום מודעות עצמית.
את *תמיד* כזאת... (:
'תגעגעתי אלייך, אגב... פשוט המחשב שלי עושה בעיות ולא הצלחתי להחזיר מסרישי.
[ליצירה]
יוווו
זה פחות או יותר נותן סיכום מתומצט של חצי (טוב לא חצי.. חצי ממה שלמדתי בנתיים..) מהמאסות של הרב סולוביצ'יק...
קהילה של ברית, אחדות ושייכות אונטית וכו' וכו' וכו' וכו'...
מה לעשות.
כן זה נכון.
כשאדם נותן לאחרים - הוא לא רק נותן לעצמו (כי השני יתן לו מתי שהוא גם) - אלא בגלל שהוא לא -יכול- לא לתת לו! הוא 'שייך' כביכול לשני גם...
(כשמישהו עוזר לי, בעצם זה שהוא מקדם אותי במשהו, הוא רכש כביכול זכות על אותה התקדמות שאני עשיתי... יש לו עכשיו 'בעלות' על חלק ממני - אני שייך לו במובן מסויים... הנקודה היא, שהייתי שייך לו גם מקודם... שהרי כולנו נשמה אחת. כנסת ישראל.) [ציטוט ספונטני בלבד)
[ליצירה]
תוספת
שמעתי מאדם חכם פעם, שדברים שאנחנו עושים בשביל עצמנו אינם דברים שאנחנו עושים מתוך אגואיסטיות. הרי אנחנו- גופנו ונשמתנו- אינם ברשות עצמנו. אנחנו חייבים בשמירתם כלפי מי שהפקיד בידינו אותם.
[ליצירה]
ובזאת אני אטוש את הדיון
אורי עמירם יקירי, כבר כשכתבתי את המילים שלמה המלך אמרתי לעצמי- בטח יהיה פה מישהו שיקפוץ כנשוך נחש על עצם ה"השוואה". אז ככה: היה סמוך ובטוח שאני ככל אדם דתי מבינה את ערך המשמעות העמוקה של שיר השירים- ואולי אפילו יותר מכל אדם דתי שלא מכיר את הספר לעמקו: למדתי את המגילה ואני מלמדת אותה (אבוי לבנות ישראל החסודות, הא?!).
איזכור שלמה המלך לא בא למטרת השוואה אלא רק להביע נקודה אחת: אירוטיקה קיימת גם ביהדות.
אירוטיקה היא לא דבר "גס".
מישהו פעם אמר לי שאין מילים גסות, יש אנשים גסים.
והכותב דלעיל מתייחס לכתיבה בצורה הזאת- זכותו! זה שהטרמינולוגיה שלו לא ממש לרוחך לא מתירה לאנשים לפטור: "איכס" ולרדת עליו. זה לא עובד ככה.
אתה יכול לכל היותר לומר שזה לא מתאים לך ולא לקרוא אותו יותר!
אני מודה שהיצירה הזאת בכמה נקודות עשתה לי לא נעים בנשמה- אבל יותר לא נעים עשתה לי היציאה מכל פרופורציה.
ואני, אגב, משתדלת מאוד להיות יהודיה טובה ויראת שמים. לא תמיד הולך לי- אבל זה לא בגלל שירים כאלה.
חזנוש- יש שירים ברמה של גן, יש שירים שאיכותם דומה לתוצר החינוכי מבית "סאות' פארק" ויש אירוטיקה. להכניס את כולם תחת קטגוריה של יצירות "בעייתיות" - זו כסילות.
חוץ מזה שההגדרה "בעייתיים" - אין בעייתית ממנה.
ולי נמאס להיות פה. מנחם- מה איתך?
[ליצירה]
[ליצירה]
פארודיה בחיי...
מנסה להשתמש בביטויים גבוהים נטולי משמעות ו/או מנותקים ממשמעות...
ת'כלס- אתה כל הזמן מנסה לומר שיש לך עברית עשירה, יפה ומקראית.
כמי שמבין את לשון חזל מהי פישלת.
צר לי אבל אסקופה (השטיח הקטן הזה בכניסה לבית) היא בד"כ נרמסת/ נדרסת.
[ליצירה]
היי מטר :)
קודם כל- ברוכה הבאה.
שנית, זה לאו דווקא העניין של "המכנסיים האדומות". קשה למצוא בחורים דתיים שימצאו את עיסוקם בתחום המתואר בסיפור (אמנות).
אבל יש כמה כאלה, עם אומץ לתת דרור ליצרים כגון אלה- ועם זאת לשמור עד כמה שניתן על אמות המידה ההלכתיות והדתיות.
אל תתייאשי. בהחלט יש כמה כאלה.
מכירה כמה אישית.
[ליצירה]
:))
חייכתי לי מאוד.
וולקאם.
במיוחד מהעובדה שבחרת בקטגוריה של "משפט אחד". בשניה הראשונה לא הבנתי למה.
ואחר כך- צחקתי ממש.
רעיון מצויין, כמו גם הכותר השנון של הספר שלך.
בהצלחה!
תגובות