כן. כשחושבים על זה לעומק, אז זו האמת, וצריך ללמודתזה. ויש הרבה מעגלים לעניין, זתומרת שכל דבר שנעשה, גם אם זה נראה לא ממש תרומה ישירה, תלוי מה היעד שלו.
ואם להיות בניעקיביסטית קיטשית לגמרי לכמה שניות, אז-
המילה נתן- אם אם קוראים אותה מהסוף להתחלה היא עדיין אותו הדבר.
מי שנותן- בעיקר מקבל.
סו,
את נורא צודקת. זה הדבר הכי הכי ממלא.
אכן...
---
"לכמה שניות"-?
אודיה, אין לך שום מודעות עצמית.
את *תמיד* כזאת... (:
'תגעגעתי אלייך, אגב... פשוט המחשב שלי עושה בעיות ולא הצלחתי להחזיר מסרישי.
זה פחות או יותר נותן סיכום מתומצט של חצי (טוב לא חצי.. חצי ממה שלמדתי בנתיים..) מהמאסות של הרב סולוביצ'יק...
קהילה של ברית, אחדות ושייכות אונטית וכו' וכו' וכו' וכו'...
מה לעשות.
כן זה נכון.
כשאדם נותן לאחרים - הוא לא רק נותן לעצמו (כי השני יתן לו מתי שהוא גם) - אלא בגלל שהוא לא -יכול- לא לתת לו! הוא 'שייך' כביכול לשני גם...
(כשמישהו עוזר לי, בעצם זה שהוא מקדם אותי במשהו, הוא רכש כביכול זכות על אותה התקדמות שאני עשיתי... יש לו עכשיו 'בעלות' על חלק ממני - אני שייך לו במובן מסויים... הנקודה היא, שהייתי שייך לו גם מקודם... שהרי כולנו נשמה אחת. כנסת ישראל.) [ציטוט ספונטני בלבד)
שמעתי מאדם חכם פעם, שדברים שאנחנו עושים בשביל עצמנו אינם דברים שאנחנו עושים מתוך אגואיסטיות. הרי אנחנו- גופנו ונשמתנו- אינם ברשות עצמנו. אנחנו חייבים בשמירתם כלפי מי שהפקיד בידינו אותם.
בתמימותי (עאלק..), נראה לי שהבנתי אחרת מכל המגיבים ומאוד אהבתי עד כדי גאוניות.
לעשות משהו עם החיים שלך זה לעשות משהו עם האחר, לא במובן היפה והבנאלי של לתרום לאחרים, מי דיבר על זה בכלל? החיים שלך הם האחר, לעשות איתם משהו זה לעשות להם טובה במובן מסוים, כי אתה כשלעצמך (ללא החיים האלה כביכול) פשוט היית זורם לך הלאה ולעולם לא מתמקם, לעולם לא מאט את זרימתך לכדי שהות מספיקה לבניה של משהו אמיתי. ומאוד אהבתי את ההפרדה המוזרה הזאת בין החיים שלך לבינך, ומאוד אהבתי את הרעיון שמה שידחוף אותך לבנות משהו בחיים שלך היא ההרגשה הפשוטה של גמילות חסד. גמילות חסד עם החיים שלך.
נדמה לי שרק מי שמרגיש חזק את המתח הזה שבין הרצון לעשות דבר אחד חשוב וגדול כמו שצריך בחיים, לבין הצורך להתפזר כל הזמן ונסות הכל ולעולם לא לוותר על חוויות וחלומות, יכול להבין את זה נכון.
אבל מצד שני, אולי הכל בראש שלי?
:)
[ליצירה]
שלום סו
כן. כשחושבים על זה לעומק, אז זו האמת, וצריך ללמודתזה. ויש הרבה מעגלים לעניין, זתומרת שכל דבר שנעשה, גם אם זה נראה לא ממש תרומה ישירה, תלוי מה היעד שלו.
[ליצירה]
הללויה!
חותמת בשתי ידיים.
(שיר ערש, על מה את מדברת?! מה קשור?!)
יש כל כך הרבה מה לומר על זה, אבל מיצית את זה היטב במשפט אחד.
למסגר ולתלות על הקיר.
[ליצירה]
נכון,
ואם להיות בניעקיביסטית קיטשית לגמרי לכמה שניות, אז-
המילה נתן- אם אם קוראים אותה מהסוף להתחלה היא עדיין אותו הדבר.
מי שנותן- בעיקר מקבל.
סו,
את נורא צודקת. זה הדבר הכי הכי ממלא.
[ליצירה]
...
אכן...
---
"לכמה שניות"-?
אודיה, אין לך שום מודעות עצמית.
את *תמיד* כזאת... (:
'תגעגעתי אלייך, אגב... פשוט המחשב שלי עושה בעיות ולא הצלחתי להחזיר מסרישי.
[ליצירה]
יוווו
זה פחות או יותר נותן סיכום מתומצט של חצי (טוב לא חצי.. חצי ממה שלמדתי בנתיים..) מהמאסות של הרב סולוביצ'יק...
קהילה של ברית, אחדות ושייכות אונטית וכו' וכו' וכו' וכו'...
מה לעשות.
כן זה נכון.
כשאדם נותן לאחרים - הוא לא רק נותן לעצמו (כי השני יתן לו מתי שהוא גם) - אלא בגלל שהוא לא -יכול- לא לתת לו! הוא 'שייך' כביכול לשני גם...
(כשמישהו עוזר לי, בעצם זה שהוא מקדם אותי במשהו, הוא רכש כביכול זכות על אותה התקדמות שאני עשיתי... יש לו עכשיו 'בעלות' על חלק ממני - אני שייך לו במובן מסויים... הנקודה היא, שהייתי שייך לו גם מקודם... שהרי כולנו נשמה אחת. כנסת ישראל.) [ציטוט ספונטני בלבד)
[ליצירה]
תוספת
שמעתי מאדם חכם פעם, שדברים שאנחנו עושים בשביל עצמנו אינם דברים שאנחנו עושים מתוך אגואיסטיות. הרי אנחנו- גופנו ונשמתנו- אינם ברשות עצמנו. אנחנו חייבים בשמירתם כלפי מי שהפקיד בידינו אותם.
[ליצירה]
=)))))))))))))
קראתי עכשיו שוב. פ'חחחחחחחחחחחחחחח:
"התייאשתי, מצדי שיהיה טרול"
couldn't say it better myself...
אתה ענק (עולל, ינוקא, פעוט, גמול עלי אמך, לעזאזל) אבל ענק!
סוערה.
[ליצירה]
אני חושבת
שאסור להתעלם מהזמן בו הדברים נכתבו.
ובדיוק כעת אני שומעת על חשש לגידול במח של פעוט קרוב משפחה...
אין ספק שהקב"ה מקציב חייו של אדם כפי שראוי שיקצבו.
אבל דבר לא ישנה את העובדה שאנו, בני האדם כן מתפללים על חולה בתקווה שישתנה רע הגזירה.
בעיניים שלנו- התחושה של גדיעה, ביחוד כתוצאה ממלחמה- נראית כקטיעת רצף חיים שאך החל ולא הגיע למיצוי.
שוב- בעיניים שלנו.
מקווה שעכשיו זה מובן יותר.
[ליצירה]
חזנוש...
יפה לך ככה לזכור בע"פ "ליקוטי סוערה" (נקרעת מצחוק!)
יש אנשים מסכנים שאין להם דרך אחרת לקבל תשומת לב. הפרובוקציה בגרוש הזאת מזמן לא מטרידה אותי. כאדם עם מודעות סוציאלית (יו! קשור איכשהו לסוציאליזם וכאלה...) אני מבינה שיש גם אומללים בחברה: בין אם פיזית בין אם מנטאלית.
קורה.
ירושלמי, אם תמשיך ככה אולי תגיע ליותר מעיתון הפרסומות הזול "שבע" (מיסגרת את זה?)
[ליצירה]
=)
אנשייייםםםם, היא חזרה!
שנון, מחוייך ומעורר מחשבה.
רק של"רקבה" המקללת הייתי קוראת... "ריקי". יותר מתאים...
אבל אולי גם אני מתבססת על "סטינגות"
סו.
תגובות