כן. כשחושבים על זה לעומק, אז זו האמת, וצריך ללמודתזה. ויש הרבה מעגלים לעניין, זתומרת שכל דבר שנעשה, גם אם זה נראה לא ממש תרומה ישירה, תלוי מה היעד שלו.
ואם להיות בניעקיביסטית קיטשית לגמרי לכמה שניות, אז-
המילה נתן- אם אם קוראים אותה מהסוף להתחלה היא עדיין אותו הדבר.
מי שנותן- בעיקר מקבל.
סו,
את נורא צודקת. זה הדבר הכי הכי ממלא.
אכן...
---
"לכמה שניות"-?
אודיה, אין לך שום מודעות עצמית.
את *תמיד* כזאת... (:
'תגעגעתי אלייך, אגב... פשוט המחשב שלי עושה בעיות ולא הצלחתי להחזיר מסרישי.
זה פחות או יותר נותן סיכום מתומצט של חצי (טוב לא חצי.. חצי ממה שלמדתי בנתיים..) מהמאסות של הרב סולוביצ'יק...
קהילה של ברית, אחדות ושייכות אונטית וכו' וכו' וכו' וכו'...
מה לעשות.
כן זה נכון.
כשאדם נותן לאחרים - הוא לא רק נותן לעצמו (כי השני יתן לו מתי שהוא גם) - אלא בגלל שהוא לא -יכול- לא לתת לו! הוא 'שייך' כביכול לשני גם...
(כשמישהו עוזר לי, בעצם זה שהוא מקדם אותי במשהו, הוא רכש כביכול זכות על אותה התקדמות שאני עשיתי... יש לו עכשיו 'בעלות' על חלק ממני - אני שייך לו במובן מסויים... הנקודה היא, שהייתי שייך לו גם מקודם... שהרי כולנו נשמה אחת. כנסת ישראל.) [ציטוט ספונטני בלבד)
שמעתי מאדם חכם פעם, שדברים שאנחנו עושים בשביל עצמנו אינם דברים שאנחנו עושים מתוך אגואיסטיות. הרי אנחנו- גופנו ונשמתנו- אינם ברשות עצמנו. אנחנו חייבים בשמירתם כלפי מי שהפקיד בידינו אותם.
בתמימותי (עאלק..), נראה לי שהבנתי אחרת מכל המגיבים ומאוד אהבתי עד כדי גאוניות.
לעשות משהו עם החיים שלך זה לעשות משהו עם האחר, לא במובן היפה והבנאלי של לתרום לאחרים, מי דיבר על זה בכלל? החיים שלך הם האחר, לעשות איתם משהו זה לעשות להם טובה במובן מסוים, כי אתה כשלעצמך (ללא החיים האלה כביכול) פשוט היית זורם לך הלאה ולעולם לא מתמקם, לעולם לא מאט את זרימתך לכדי שהות מספיקה לבניה של משהו אמיתי. ומאוד אהבתי את ההפרדה המוזרה הזאת בין החיים שלך לבינך, ומאוד אהבתי את הרעיון שמה שידחוף אותך לבנות משהו בחיים שלך היא ההרגשה הפשוטה של גמילות חסד. גמילות חסד עם החיים שלך.
נדמה לי שרק מי שמרגיש חזק את המתח הזה שבין הרצון לעשות דבר אחד חשוב וגדול כמו שצריך בחיים, לבין הצורך להתפזר כל הזמן ונסות הכל ולעולם לא לוותר על חוויות וחלומות, יכול להבין את זה נכון.
אבל מצד שני, אולי הכל בראש שלי?
:)
[ליצירה]
שלום סו
כן. כשחושבים על זה לעומק, אז זו האמת, וצריך ללמודתזה. ויש הרבה מעגלים לעניין, זתומרת שכל דבר שנעשה, גם אם זה נראה לא ממש תרומה ישירה, תלוי מה היעד שלו.
[ליצירה]
הללויה!
חותמת בשתי ידיים.
(שיר ערש, על מה את מדברת?! מה קשור?!)
יש כל כך הרבה מה לומר על זה, אבל מיצית את זה היטב במשפט אחד.
למסגר ולתלות על הקיר.
[ליצירה]
נכון,
ואם להיות בניעקיביסטית קיטשית לגמרי לכמה שניות, אז-
המילה נתן- אם אם קוראים אותה מהסוף להתחלה היא עדיין אותו הדבר.
מי שנותן- בעיקר מקבל.
סו,
את נורא צודקת. זה הדבר הכי הכי ממלא.
[ליצירה]
...
אכן...
---
"לכמה שניות"-?
אודיה, אין לך שום מודעות עצמית.
את *תמיד* כזאת... (:
'תגעגעתי אלייך, אגב... פשוט המחשב שלי עושה בעיות ולא הצלחתי להחזיר מסרישי.
[ליצירה]
יוווו
זה פחות או יותר נותן סיכום מתומצט של חצי (טוב לא חצי.. חצי ממה שלמדתי בנתיים..) מהמאסות של הרב סולוביצ'יק...
קהילה של ברית, אחדות ושייכות אונטית וכו' וכו' וכו' וכו'...
מה לעשות.
כן זה נכון.
כשאדם נותן לאחרים - הוא לא רק נותן לעצמו (כי השני יתן לו מתי שהוא גם) - אלא בגלל שהוא לא -יכול- לא לתת לו! הוא 'שייך' כביכול לשני גם...
(כשמישהו עוזר לי, בעצם זה שהוא מקדם אותי במשהו, הוא רכש כביכול זכות על אותה התקדמות שאני עשיתי... יש לו עכשיו 'בעלות' על חלק ממני - אני שייך לו במובן מסויים... הנקודה היא, שהייתי שייך לו גם מקודם... שהרי כולנו נשמה אחת. כנסת ישראל.) [ציטוט ספונטני בלבד)
[ליצירה]
תוספת
שמעתי מאדם חכם פעם, שדברים שאנחנו עושים בשביל עצמנו אינם דברים שאנחנו עושים מתוך אגואיסטיות. הרי אנחנו- גופנו ונשמתנו- אינם ברשות עצמנו. אנחנו חייבים בשמירתם כלפי מי שהפקיד בידינו אותם.
[ליצירה]
מסכימה עם צוף
יפה למדי (אבל בבקשה תסביר את הכותרת... או שאולי זה בגלל שבתכנית המיתולוגית ההיא הייתה בובה בשם אינשם ולשיר שלך לא רצית לקרוא "אינשם" אז קראת לו ככה...?- נו, יש לי יותר מידי זמן מיותר לאחרונה..)
וולקאם- ואכן אהבתי.
סו.
[ליצירה]
אח...
ממזי ממזי ממזי...
התגובה שלי הייתה לא לכאן ולא לכאן. לי אישית הייתה קצת בעיה עם היצירה- אבל הוא כותב לא רע. סורי.
ומאידך הייתה לי בעיה עם ההגזמה בתגובות שלכם. הפרזתם עצבני לענ"ד.
יש אנשים שמשתמשים בביטויים אירוטיים כשהם מתארים כתיבה. נכון שהאירוטיקה כאן רחוקה מלהיות עדינה או מרומזת- אבל ככה הוא מרגיש כשהוא כותב- מה תעשו? תתבעו אותו?
או שהעובדה שהאירוטיקה כאן הייתה ביטוי לדבר שלא ממש מותר הילכתית עוררה את זעמכם...?
אני בכל אופן לא הייתי מגיבה ליצירה הזאת- אלמלא התגובות שלכם. היו כאן דברים גרועים אף יותר מבחינה תכנית ורוחנית, וכל עוד האתר אינו מוגדר כאתר "דתי"- להגיב ב"איכס" פשוט לא הוגן.
לא לעניין היצירות שלו- יופי. תסמנו אותו ותוותרו על ביקור בדף היוצר שלו.
ככה הוא מרגיש כשהוא כותב- לאף אחד אין אפוטרופסות על התחושות שלו.
ואדמיאל קוסמן (איש דתי) כותב אירוטיקה "קשה" הרבה יותר. אבל זה הוא - אז אנחנו שותקים.
ואיך שכחתי את שלמה המלך...
והרי לך "אויש" משלי:
סליחה על המשפט הפטרוני שאני משחררת לחלל האתר בזה הרגע אבל... נו, טוב, אחרי שנה וחצי בצבאות העם והמולדת- דברים יראו קצת אחרת. (וזה לא שלילי בעיני)
[ליצירה]
סליחה
אביב וסתיו- עניין מורים המשניאים מקצוע קיים גם במקצועות אחרים. למה רק מורי המתמטיקה סובלים מדמוניזציה כזו? למה רק המקצוע הזה זכה לתגובה כמו הראשונה שלך?
סוערה, מנסה לשקם מטראומות היסטוריה, למשל.
[ליצירה]
וואו...
בדיוק חשבתי לאחרונה שאם אנחנו לא מפנימים את האבלות על החורבן- אולי אנחנו לא ראויים לבניין?
יפה.
אולי יותר מתאים ל"קטע" גם אם השורות נראות כ"שירה".
כך נראה לי הקטנה.
תגובות