העיתון הושלך על שולחנו באבחה שקטה מלווה בשריקת התפעלות חרישית. "סחתיין, ארז, עדיין ברשימת הרווקים המבוקשים" אמר שאולי והצביע על תמונתו של ארז בעמוד המדובר. ארז הסיט את מבטו מהמסמך אותו קרא בעיון והציץ בכותרת שהתנוססה בראש העמוד. "רשימת חמישים הרווקים המבוקשים בארץ". שאולי התיישב מולו וחייך חיוך רחב. "נו, מקום 37. בשנה שעברה היית מקוטלג כ-45. מה יש לך לומר לרגל ההעפלה בשמונה שלבים?" אמר בקול רשמי והושיט לעבר פיו של ארז אגרוף משל היה זה מקרופון. "וואו, אני ממש נרגש. אכן עליה במעלות התורה והיראה. יצלמו אותי לגיא פינס?" שאל באירוניה. שאולי נאנח קלות והביט בו כלא מאמין. "אחי, תהרוג אותי אם אני מבין את האדישות שלך. יש לך כל הסיבות בעולם לשמוח במציאות שלך ואתה מזלזל בזה כאילו... כאילו..." "כאילו מה?" קטע אותו ארז וקם ממקומו להחזיר תיקיה למדף. "מה הופך אותי לרווק מבוקש יותר ממך? מה שבסך הכל עשיתי, בעמל ויגע מרובים ,היה להיוולד לאבא הנכון. באמת מעשה מורכב- נכון שאולי?" שאולי הביט בו כמסרב להאמין. "אתה לא מבין?" השליך עצמו ארז על כורסתו "הכל חארטה. כל השואו הזה שהוא כל כך ריק מתוכן. כל כך שולי..." "הופהההה... אל תגיד לי שעכשיו אתה הולך לחפש את משמעות החיים באיזה אשראם" "לא. אתה לא מבין. טוב לי איפה שאני. אני מרוצה מהחברה שלנו, מהעבודה, אלה חיים לא רעים - אבל סקרים מטופשים כמו זה " הוא הרים את העיתון והשליך אותו לקצה השני של החדר "גורמים לי לזלזל באידיוטים שמתעסקים בזה ומתלהבים מהחלקים השטותיים והראוותניים, ובאיזשהו מקום גורמים לי גם לשנוא את עצמי." שאולי המשיך להביט בארז בשקט ולפתע שינה את ארשת פניו הלא מבינה. "אהההההה, אני יודע מה העניין!" אמר בקול "זה הדייט ההוא מאתמול, עם שרון רוזן, הא? מה קרה? עוד נסיכה עשירה ומפונקת עם אינטיליגנציה של נעל?" "לא.. לא. היא דווקא נחמדה. חכמה. עם שאיפות גדולות לתיקון העולם..." "אבל...?" "אבל לפני זה היא צריכה לחיות קצת את החיים... לבלות... בקיצור, כמו כולן" "תגיד לי, חכמולוג, מה רע בזה? מה הכבדות הזאת עליך? אני במקומך הייתי מאושר מכל שניה בחיים האלה" "אני באמת מאושר. אבל לא יודע... רוצה יותר מאשר להיות אייטם רכילותי בעיתון כאיש עסקים צעיר ומבטיח" עיניו הונחו על פניו של שאולי, מזכירו הנאמן והוא מיד הוסיף בקריצה "אבל שאולון, להיות מזכירו האישי וחברו הקרוב של רווק מבוקש נאמבר 37 זה הישג מכובד בפני עצמו!" "כולי אושר, צהלה ועיזוז" לאט שאולי והניח את ראשו בין כפות ידיו. ארז גיחך בקול ובנימה מבודחת שאל: "מי היה במקום הראשון?" "הדוגמן ההוא, שלומד רפואה... נו, מהפרסומת לשמפו" "מה?? אורן כהן? הוא לא היה מקום חמישים בשנה שעברה?" שאל ארז בתמיהה מעושה. "אז אנחנו לא כל כך מתקדמים כמו שחשבנו, לעזאזל... לא יכולת ללמוד רפואה או משהו?" המשיך שאולי את הבדיחה. שניהם צחקו בקול עד שארז הביט בשעונו ופנה לשאולי בטון רציני יותר: "או קיי ידידי, עוד מעט סוגרים פה את המשרד ויש לך לתאם את הפגישות שלי להשבוע ולי יש כמה טלפונים חשובים לעשות...בכ"ז אם אנחנו רוצים להשאר בתמונת המבוקשים יש לנו כמה עבודות לבצע" "זה נשמע כמו איזה שני גנגסטרים 'מבוקשים' במשטרה" גיחך שאולי וקם לצאת את החדר. ארז הרים את שפופרת הטלפון ונופף לחברו שיצא את המשרד לשלום. כאשר סיים את המשימות שקבע לעצמו קם מכסאו והסתובב במשרדו המרווח חסר מנוחה. בזווית עיניו קלט את שאריות דפי עיתון הבוקר שהשליך. הוא ניגש לפינת החדר והרים את העיתון שהיה פתוח בעמוד הדירוגים. "37. ארז קורן - איש עסקים בן 31 ...." קרא ונאנח בקול. הוא קימט את העיתון לכדור ודייק בזריקתו לסל האשפה. "שכחו לציין כמה ספורטאי אני..." לגלג וניגש להביט מהחלון הרחב של משרדו הממוקם במרומי מגדל העסקים "לב העיר" היוקרתי. עיניו ליוו את השמש השוקעת לתוך אופק הים. הוא הרהר לעצמו בשקט. תוהה אם יש להטיל ספק בשפיותו. "כל כך טוב לי ולעזאזל- כל כך לא!"... מבט נוסף לעבר האופק והצצה מהירה בשעון היד. השעה הייתה שבע וחצי והוא ידע שהחלק היותר מהנה של עמל יומו- עוד לפניו. --------------- המשך יבוא =)