"תמר, את לא נורמאלית..."
הבטתי בחברתי שעה שבישלנו ארוחת ערב משותפת בדירה הקטנה. כשאני כבר מבשלת אז זה כרגיל המומחיות הבלעדית שלי, אומלט מוקרם עם פטריות.
"ניצה, את חייבת להבין, אני מוכרחה לראות אותו! חודשים שאני מתכתבת עם האיש הרגיש הזה והוא מדהים בעיני. מדהים!"
"אני לא מאמינה... את מאוהבת. תגידי, יצאת מדעתך?"
נאלמתי והבטתי בניצה הנסערת.
"אני לא מאוהבת" אמרתי בלאט לאחר דקות ספורות.
ניצה הרימה עיניה מקערת הסלט שקצצה והביטה בי במבט מוכיח...
"טוב, אולי קצת..." חייכתי "אבל את מוכרחה להבין. אני מרגישה שהוא ממש נשמה תאומה. אנחנו חושבים אותו דבר, חווים אותו דבר, מתגעגעים לאותם דברים..."
"ויש לנו תחומי עניין משותפים ואותם כמיהות, אהבות, הגיגים" המשיכה ניצה כשהיא מחקה אותי בכישרון לא מבוטל...
"אבל מתוקה שלי" חזרה לטון הרגיל שלה "את חייבת להבין שהמילים יכולות להפוך אדם איקס לאישיות הפוכה ממה שהוא באמת! זה כמו ההוא, נו, הפרופסור הזה לספרות מהאוניברסיטה העברית, נו, מה שמו?"
"צבי עדן" עניתי באנחה.
"כן, עדן. מי היה מאמין שטיפוס כזה הומאני ורגיש, שכותב מאמרים כאלה ליריים- מכה את אישתו?! מי היה מאמין שאדם פיוטי כעדן, הפך את חיי רעייתו, אם ילדיו, לגהינום?!"
"טוב, דיי. דיי- לא רוצה לשמוע" קראתי "אבל אחל´ה משחק מילים, ניץ." כן. לברוח להומור. הכל, רק לא לדבר עליו.
"ואם הוא רוצח פסיכופט?" אמרה ניצה עת ישבנו לאכול.
"אז זו דרך הוליוודית ודרמאטית לסיים את החיים...- לא חושבת?" עניתי אגב הוספת מלח לסלט.
"מצחיק מאוד" ענתה והמשיכה בטון מוכיח "לדעתי הוא אסיר או משהו"
היא הביטה בי בדאגה.
"תמרי, את מוכרחה להבין. החשאיות הזו שלו, מאוד מדאיגה אותי. עד שהתחלתי להסתדר איתך כשותפה לדירה- אני לא רוצה שתמותי לי פתאום בידי איזה "סייקו קילר". את גם צריכה לשלם את שכר הדירה לבעלת הבית ומכינה אחל´ה אומלט פטריות. לא מתאים לי שתשבקי לי חיים ככה באמצע..."
הבטנו אחת בשניה ופרצנו בצחוק.
כששטפתי את הכלים הזכירה לי את עניין הרכב המשותף שרצינו לרכוש. "סימנתי בטור של מכירת רכבים כמה רכבים מעניינים. אני מעדיפה שתצרי איתם קשר את. אני מבינה ברכב כמו שאני מבינה בגברים... יאללה, אני זזה לסרט. אני אחזור מאוחר, תוציאי את המפתח מהדלת, או קיי?"
לאחר שיצאה הבית נראה ריק פתאום והשקט די התאים לי. היא אמרה דברים שהיה שווה להרהר בהם שנית.
"רוצח פסיכופט? אסיר?" סירבתי אפילו להעלות על דעתי אפשרויות כאלה ודומות להן. זה פשוט לא ייתכן.
את המשך הערב ביליתי בחיוגים למספרי הטלפון שסימנה לי ניצה בעיתון הערב. פג´ו 205 אחת נשמעה לי מאוד מתאימה והחלטתי לבדוק אותה למחרת. מי יודע, אולי לפגישה בטחנת מונטיפיורי בעוד שבוע, אגיע משונעת...
נכנסתי למיטה והדלקתי את נורת הלילה. ממגירת השידה שלפתי צרור מכתבים מסודר לפי תיארוך. שארית הלילה מצאה אותי קוראת בשקיקה את מכתביו. מילים של עדינות. מילים של חמלה. מילים מרגשות וקסומות. מילים יפהפיות של איש עלום ומיסתורי שבשום פנים ואופן אינו יכול להיות רוצח פסיכופט...
------------
to be continued
תגובות