כשדוד המלך שר בתהילותיו "מהר ענני כלתה רוחי" לא היה לו מושג... לא היה לו מושג שאלפי שנים לאחר מכן נערה שיכולותיה לזעוק לקדוש ברוך הוא באותה עוצמה מוגבלות תצרח את הכאב שלו-שלה כל בוקר בשקט. ואולי הוא היה כותב את זה אחרת ולא הייתי מבינה בעצמי וההכרח היה מחייב אותי להגיד לאל הטוב כמה כלו רוחי וכוחותי במילותי שלי. הייתי נענית. אני יודעת שכן. (אדר ה'תשס"ג) --------------------------- "פרשתי ידי אליך נפשי כארץ עייפה לך סלה" מי יודע, אולי זה בגלל שסיני תור הלחין את זה כך... אבל להגיד לרבש"ע לבד- אני לא מצליחה.