[ליצירה]
הילדות שאנו ממשיכים לשאת עימנו
בשיר השתקפות של הדוברת מול עיני הנמען ומול עצמה כבבואה.
מבט מתבגר המשלים עם מה שאבד ובו בזמן חובק בו יופי.
מעין שיר המשך לשיר הקודם:)
עיצוב מעניין בשיר.
[ליצירה]
טוב. בביכו' השארתי למבינים ממני להגיב, אבל פה אני חייבת להתייחס:
אהבתי את התנוחה של האצבעות, ואת הצביעה, ואת התסרוקת.
הפרופורציות של הגוף עשויות היטב (שריקת הערצה - מעולם לא הצלחתי לעשות את זה).
לעומת זאת - הכסא נראה קטן מדי, או לא ממוקם נכון - "ההוא" נראה יושב באויר.
[ליצירה]
חזרתי.
השיר הזה כתוב היטב.
"החיטה צומחת שוב" - זו דוגמה לשימוש ראוי בארמז. כאן מתווספת למשמעות הפשוטה המשמעות שניתנה לשורה הזו במקור, ויש בכך רק יופי.
המשך כך, בשירים שמחים יותר...
ישועות ונחמות
ניצן.
[ליצירה]
שאלה:
איך מצלמים דבר כזה? זו לא תמונה רגילה, נכון? (או ששוב הצבעים השתנו בגלל הבוהק? ממתי יש בוהק בסתיו?)
טוב, לשאלות שלי יש נטיה להתפצלות.
תמונה יפה, כמעט שכחתי... נראה כמו שמים יותר מאשר ים.
[ליצירה]
אוי, עצוב.
גרם לי להיזכר בביקור האחרון שלי שם. שורה ארוכה של קברים קטנטנים. ולא רק הם.הרוב המוחלט של הטמונים שם הם למטה מגיל שלושים.
אני זוכרת שחיפשתי נואשות קבר של מישהו מבוגר, משהו שיוכיח על אחיזה בחיים..