[ליצירה]
הילדות שאנו ממשיכים לשאת עימנו
בשיר השתקפות של הדוברת מול עיני הנמען ומול עצמה כבבואה.
מבט מתבגר המשלים עם מה שאבד ובו בזמן חובק בו יופי.
מעין שיר המשך לשיר הקודם:)
עיצוב מעניין בשיר.
[ליצירה]
בשום פנים ואופן לא התכוונתי שתחזור למגירה!
אם אני נותנת ביקורת, זה רק מפני שאני מאמינה ביכולת שלך לשפר ולהשתפר.
(דברים שאני לא אוהבת בכלל - אני גם לא מגיבה בכלל)
[ליצירה]
קודם כל, זה מעניין ומושך לעוד, ויש כמה משפטים שהם בפירוש נהדרים.
דבר שני: לענ"ד עדיף לחסוך בתיאורי אופי, ובמקומם לתת לקורא להכיר את הדמויות, באופן בלתי אמצעי. (במקום שמירב תסביר על הבדלי האופי בינה לבין שירה - תני לנו להרגיש את זה. בדו-שיח שלהן או בסיפורים קטנים מהצד.)
וקצת מהצד השני: לקרוא שירים של הגיבורה כבר בפרק הראשון מרגיש לי כמו אובר-חשיפה. זריקה ישירה למים העמוקים. אני עוד לא "מיודדת" עם הדמות - אז אני גם לא ארגיש את הכאב על מות האב, כמו שאני עשויה לכאוב אותו אחרי כמה פרקים נוספים.
מחכה להמשך!
[ליצירה]
א. לגבי הכותרת - כדאי למצוא כותרת שמבטאת את תוכן השיר. אפשר לומר שיכולנו לנחש לבד שזה שיר ושהוא שלך, אם את מפרסמת אותו.
ב. "מוחיכים" - הכוונה למוכיחים?
- "באותה הדרכים" - באותן הדרכים.
ויש עוד כמה טעויות שגורמות לי לא להבין בכלל מה הכוונה ומה את מנסה להעביר.
כדאי לעבור, לסגנן, ולוודא שהשיר ברור וניתן לקריאה.
[ליצירה]
מה קרה? פתאום אנחנו בעד החינוך בישראל?
(ואם אתה לא זוכר, אז הנה רמז-
מי כתב מאמר בשם "מערכת החינוך הישראלי מחנכת לא לדעת"?
מתוך שירו של מי לקו הציטוט :
"לא מהמשכילים הישועה תגיע!
לא בדוקטורים ופרופסורים הַפִתְרוֹנִין." ?)
יאללה, תחליט כבר איפה אתה! אתה בעצמך לא יודע מהן דעותיך בשום נושא, אז איך תצליח לשכנע אותנו?