אתרוג
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הניקוד נמצא בשורה של המספרים. כאשר מקש הcaps lock דולק, לחיצה על shift+ מספר תתן לך ניקוד. לוקח זמן ללמוד איזה ניקוד זה כל מקש.. [ליצירה]
- [ליצירה] לדעתי - מגיע לשיר הזה שתתאמץ יותר כדי שהוא גם לא ייראה כשיר פשוט, שיחשוף בעצמו קצת יותר מהרובד הפנימי, ואז אנחנו נוכל להמשיך הלאה. שיר הזקוק לכך שיצביעו עליו ויאמרו "יש כאן יותר ממה שנדמה" - איננו שיר שלם בעיני. בהצלחה! [ליצירה]
- [ליצירה] יש כאן כמה נקודות ששבו את ליבי: התפילות המהוססות, שאת לא יודעת באמת איך להתפלל, והפחד לאבד את היכולת לאהוב. לא הבנתי למה נצרך החיתוך לאחר "הפשוטות", וגם מפריעים לי מעברי המשלב. ("שלא ברור.." מרגיש לי כמו שפה דבורה, לעומת "השלכתי תקוותי" הפיוטי.) באופן כללי, אותו "איש אחד" מרגיש לי טפל לשיר, כאילו הכרחת אותו להיות הנושא כשזה בכלל לא הוא, אלא אותן נקודות תפילה, חולשה ופחד. [ליצירה]
- [ליצירה] אז ככה: כאשר משבצים מהתנ"ך, השיבוץ נעשה מתוך הנחה שהקורא מכיר את המקור. כך גם, לפעמים, בשירי מחווה למשוררים אחרים, או כאשר מתייחסים לשיר אחר. (פראפרזות, פארודיות, או ארמז) בכל המקרים הנ"ל קיים יחס בין המקור לבין השיר החדש מבחינה רעיונית, ולא נעשה שימוש מקרי במילים של מישהו אחר. בנוסף, על התנ"ך לא חל חוק זכויות יוצרים, כמו גם על כל דבר שנכתב לפני למעלה משבעים שנה. כך שתיאורטית אף אחד לא יכול למנוע בעדך לכתוב בעצמך את שירת חנה. אבל תסכימי איתי שעדיין זה לא יהפוך את הכתיבה שלך למקורית, נכון? עד כאן דעתי הקטנה. וחוץ מזה, התייעצתי עם אנשים שמבינים בעניין יותר ממני, ואני שמחה לקשר לדעת הגדולים: [ליצירה]
- [ליצירה] ראשית: הכתיבה שלך מעניינת מאד, מושכת אותי לנסות לרדת לעומק כוונותיך. נדמה לי שיש לך טעויות ניקוד, שמשנות את המשמעות, האם אני צודקת? ("רוחות שבורות","שלוות צעירות") אהבתי מאד מאד את הפתיחה - המצפן השבור ונצנוצי הכמיהה. אחר כך הרגשתי שהשיר מאבד את הכיוון... קשה לי למצוא קשר שמאחד את כל הבתים לכדי שיר אחד. יש כאן מצד אחד את תיאור הכאב שבעולם, ומהצד השני את הדוברת, שמתוארת כדמות מנחמת, כמעט מיתית. אולם היחס בין החלקים מרגיש שבור. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי. כותרת נהדרת, חוצמזה שאני מאוהבת בחמניות. רק הרקע קצת מפריע לי, למרות שהצלחת להפריד בינו לבין החמניות הוא מושך יותר תשומת לב מהראוי לו. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא בטוחה שזו התנכלות - זה קרה גם לי לאחרונה ולעוד מספר יוצרים באתר, וכרגע אצלי המצב תקין - יתכן שמדובר בבאג זמני. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא חושבת שיוחאי התכוון שיש בעיה בתיעוד, אבל בצילום צריך להפוך את התיעוד למשהו מעניין. לכן אני חושבת שהמרחק גורם לתמונה להיראות מאד בנאלית ולא כל כך מעניינת - כמו צילום משפחה, או סתם צילום נוף שבמקרה נתקע בו רחפן. גרסת המיקרו היתה יכולה להיות מושלמת אם הוא היה גם באויר. [ליצירה]
- [ליצירה] עכשיו, אחרי שהכל נגמר, אני מרגישה שהתמונה הופכת ליותר ויותר כואבת. כבר מזמן לא ראיתי מישהו עם צמיד של "צה"ל אנחנו איתך", וזה כבר לא רק הקונפליקט של האם אנחנו אוהבים את צהל ומזדהים, אלא חד יותר - האם באמת צה"ל וההתיישבות הם לא אויבים? אודיה, אשמח אם תגיבי. [ליצירה]
- [ליצירה] אני עם נשמת, חוץ מזה שלדעתי הראשונים טובים יותר מהאחרון. ואני חושבת שכתיבה על נושאים יהודיים, כשיודעים לעשות את זה (כן, זו היתה מחמאה) היא הרבה יותר חזקה מפנטסיה מחוסרת נצח. [ליצירה]
תגובות