אתרוג
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] המורה שלי ציירה מאחורה וי עם עיגול . (וי עם עיגול זה לא סתם וי . זה וי עם עיגול!) ( : [ליצירה]
- [ליצירה] זה ממש מתאים. [ליצירה]
- [ליצירה] נכנסתי בעקבות התגובה של אמילי. למעשה - חשבתי שמדובר בשיר אהבה בנאלי, עד שהגעתי לשורה האחרונה, שהעלתה חיוך על פני- בהחלט נחמד. ומצד שני - לא הייתי מסווגת כ"שירה". בכל זאת, דרוש יותר משורות קצרות ופאנצ'ליין כדי להפוך קטע לשיר. [ליצירה]
- [ליצירה] הכותרת צונזרה (למה, דרך אגב?) אז אני כותבת פה - זו טיוטה, ועל כן היא מצפה נואשות לביקורות ותגובות. תודה מראש [ליצירה]
- [ליצירה] למה?? למה אתה מכריח אותנו לקרוא פליירים פשוטים תחת הכותרת שירה? את ה"יצירה" לעיל אתה יכול להדפיס באותיות אדומות על נייר כרומו ולהפיץ ברחובות, אבל לא לפרסם כשיר. [ליצירה]
- [ליצירה] ועכשיו באמת הותרת אותי בלי מילים. שתי הפסקאות האחרונות, והשורה האחרונה.. וזהו. מהמם, במובן המלא של המילה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאד. לענ"ד עדיפה חריזה של כל השיר, או בלי חריזה כלל על פני חריזה חלקית. (אא"כ יש סיבה מיוחדת ש"תתיר" לשוורת מסוימות לשבור את החריזה) "בשלושת הקדושות" -צ"ל "בשלוש הקדושות". עלה והצלח! [ליצירה]
- [ליצירה] הניקוד נמצא בשורה של המספרים. כאשר מקש הcaps lock דולק, לחיצה על shift+ מספר תתן לך ניקוד. לוקח זמן ללמוד איזה ניקוד זה כל מקש.. [ליצירה]
- [ליצירה] קודם כל, זה מעניין ומושך לעוד, ויש כמה משפטים שהם בפירוש נהדרים. דבר שני: לענ"ד עדיף לחסוך בתיאורי אופי, ובמקומם לתת לקורא להכיר את הדמויות, באופן בלתי אמצעי. (במקום שמירב תסביר על הבדלי האופי בינה לבין שירה - תני לנו להרגיש את זה. בדו-שיח שלהן או בסיפורים קטנים מהצד.) וקצת מהצד השני: לקרוא שירים של הגיבורה כבר בפרק הראשון מרגיש לי כמו אובר-חשיפה. זריקה ישירה למים העמוקים. אני עוד לא "מיודדת" עם הדמות - אז אני גם לא ארגיש את הכאב על מות האב, כמו שאני עשויה לכאוב אותו אחרי כמה פרקים נוספים. מחכה להמשך! [ליצירה]
- [ליצירה] כתבתי תגובה ארוכה ונזעמת והיא נמחקה בלהט הלחיצה על האנטר... אז ככה: העובדה שקיימים בקרבנו גם אנשים שעושים מעשים לא ראויים, עוד לא הופכת את ההכללה המרושעת שלעיל ללגיטימית. שים לב, דב: נערי הימין=נערים מחבלים. עכשיו, מה יתרום לבטחון המדינה אם חייל מג"ב מכה ללא רחמים ובלי סיבה אישה, לעיני בתה בת העשר? מה יתרום לבטחון המדינה אזלת היד שמפגינים כוחות-הביטחון-עאלק (לפי השיר הזה ניתן להסביר שלקו כל מקבלי ההחלטות בהלם קרב) מול האלימות הבלתי פוסקת של הערבים כלפי יהודי חברון, באופן שלא מותיר להם ברירה אלא להגן על עצמם, ולהשתמש גם באמצעי הרתעה? אז אולי זה לא בסדר להצית בתים. או להכות ערבים זקנים, אבל: א. זה לא קשור לשיר המחוצף הזה.משפט כמו "כיצד יעז נער על אחיו להרים יד" מצייר תמונה שקרית ומעוותת, משל היה צה"ל "עומד נדהם" בעת שמתנחבלים גולייתים בני שלוש עשרה מבצעים פוגרומים בחיילי צה"ל התמימים, בעוד שהמציאות הפוכה לחלוטין. ב. אם כבר נגררנו לויכוח על העובדות: הבתים שהוצתו היו בתיהם של רוצחים. (ידיעה שנמסרה לי מפי אחת ה"נערות המחבלות".) ואם כל זה לא מספיק, אז השיר גם כתוב גרוע. [ליצירה]
תגובות