[ליצירה]
הבנתי. אתה צודק שזה קטע מקסים, ויש בו כל מה שצריך להיות בקטע טוב, רגישות, רגשות, ופאנצ' ליין. אבל אני מאמינה שהוא יכול להיות אפילו חזק יותר אם הוא לא ינסה לעמוד לבד, אלא יהיה חלק ממשהו גדול יותר. אשמח מאד לקרוא את הגרסא המורחבת.
[ליצירה]
[ליצירה]
יפה. יש כאן בסיס מצוין לשיר - יש לך רעיון בנוי היטב ומטאפורה נהדרת.
מכאן אפשר לבנות את השיר, אבל אתה לא חייב להסביר לנו את המטאפורה לכל פרטיה. רמיזות מספיקות על מנת שאם קצת נתאמץ - נבין.
בנוסף, הייתי שמחה לראות את כל השיר הזה בשפה קצת יותר מליצית, ולוותר על פרטים מיותרים: למה זה רלוונטי אם אצילומים הם מטלסקופים מיוחדים או מהחלל?
לגבי כח המשיכה - אזכור יחיד בהקשר של הנמען בשיר יספיק גם כדי להבין את המטאפורה הפיזיקלית.
בהצלחה!
[ליצירה]
עם מגל וּפטיש נרסק אוייבינו!
חרב המהפכה נניף מעל.
את העשירים וּבעלי הון הפקר נשימה.
רוח קרב בנו תִגָל.
רגלינו תטבע צעדי נחושת,
בהגיעה אל האופקים החדשים.
אדם עמֵל יראה ברכה בפרי-מעשהו;
העולם, יהיה שייך להמונים.
שמש התקווה והחירות תַפֵץ קַרְנוֹתֵיָה.
חיי העושר וההוללות ימוגו כַלא היו.
אש המהפכה העולמית תכה סלע.
העניים ומזי-רעב ישבעו!
(שמואל ירושלמי)
תחי העקביות.
[ליצירה]
[ליצירה]
ואתם יודעים מה הכי מעניין? שכל כך הרבה אנשים נהנים מהתצפיות האלה, אבל בכל אוטובוס ספציפי - יש רק אחד שזה התחביב שלו. (מעולם, בכל שנותיי המעטות ובכל נסיעותי המרובות לא ראיתי מישהו מלבדי שעוסק בהתבוננות באנשים)
ייתכן שתופעת על-טבע זו היא שגורמת לנו לחוש מיוחדים...
[ליצירה]
יפה. קצת קשה לי עם הקטע הזה, כי למרות שהוא מביע הזדהות - הוא כתוב בגוף שני, מה שגורם לתחושת ריחוק. חסרה פה ההבנה שזה לא "הם" שסובלים (ו"אנחנו" הרחוקים אך מזדהים) אלא בעיה _לאומית_, של כולנו. (כשכואבת היד, היא לא כואבת בנפרד מהגוף..לכל הגוף כואב!)
ההבהרה מיותרת לדעתי..
[ליצירה]
שורה שניה - הכוונה ל"ללא קול", נכון?
ואני מסכימה עם אילה - ההתחלה ממש טובה, מעבירה מעולה את הלבטים והתחושות של האם, וכך גם האמצע וההמשך - אבל הסיום לא כל כך.
תגובות