[ליצירה]
התחברתי רק בשביל להגיב על זה..
נפתח במובן מאליו: מצמרר, וכתוב נהדר. הדסיות אופיינית עם ניחוח אלתרמני.
ונעבור לשלב השולי והקטנוני:
נדמה שאת מוסיפה דימויים פשוט כי נראה לך שהם צריכים להיות שם.
"מהרוח
המייללת כמו עשן [עשן]
בין הקרשים שהתרככו."
זה "מובן מאליו" שלא יכול להיות שיר שואה בלי המילה עשן - אבל הדימוי כאן לא מתאים, מיותר ומבלבל.
גם ההדגשה "מתים כמוני" - לא נצרכת. הרמיזות חזקות מספיק, הרבה יותר מהבוטות.
(חיפשתי למצוא את השורות שתפסו אותי. התשובה היתה - הכל חוץ מהנ"ל.ובעיקר הבית הראשון והשביעי. )
[ליצירה]
יפהפה. האוירה,הרעיון, הדמיון, השיבוצים, הכל. אני חושבת שהיה כדאי להרחיב יותר על הקשר בין כל אחת מהדמויות לנפטרת, והקשר ביניהם.
איזה כיף להיכנס מדי פעם לדפיוצר שלך, לטעום כל פעם עוד קצת מכל היופי הזה.
[ליצירה]
[ליצירה]
מאד מבולבל ולא ממוקד.
ברווזים שטים ולא שטות.
וכמו כן - "אני והיא" - עדיף היה, לדעתי, "היא ואני". צורם פחות, וגם מבחינת הזרימה והקצב של המילים משתללב יותר.
[ליצירה]
ומרוב צחוק אפילו לא שמתי לב לשאלה חשובה אחרת:
ישראל ניסתה לחתור תחת ארגון מתקדם כמו אש"פ, אולי, רק אולי, מפני שאש"פ הוקם כדי לחתור תחת קיומה של ישראל?
[ליצירה]
אנסה להסביר.
אני לא חושבת שיש הבדל מבחינת ה"מסקנה למעשה", כי הדעות שלי לא השתנו בין לבין.
מה שכן השתנה - העוצמה של הרגשות. בעוד שבהתחלה יכולנו לדון בנושא "העסקה -בעד או נגד" ולנסות להפריד בין השכל לרגש, לאזן ביניהם, להכריע ביניהם, הרי שלמראה הארונות השכל התרסק ורק הלב צעק.
ועדיין, אני מתנגדת לעסקה.
תגובות