[ליצירה]
אוי, מקסים כמה שזה עצוב (או להיפך? אני לא בטוחה). בכל מקרה, מזל שלא ראיתי את זה לפני ראש השנה,זה היה מדכא אותי. וטוב שראיתי עכשיו, כי זה יפה...
[ליצירה]
משהו חסר לי. נדמה לי שכדאי לקחת את השיר הזה הלאה:
לתת קצת יותר רמזים על מהו ה"הכל" הזה שאת נושאת, והסיום, לענ"ד, חסר מאד. קשה לי להבין מה הצורך בשורות האחרונות.
[ליצירה]
באמת יופי.
ויופי לך, שאת עוד מרגישה את השריטות שלה.
הצמיחה של השיר הזה, מתוך בנאליות מוחלטת אל הכל-כך-מקורי שהוא, פשוט שובת לב.
(קוראת אותו כבר 4 פעמים ברצף, וכנראה שאקרא שוב עוד כמה)
[ליצירה]
חוץ ממה שכולם אמרו..
אני אוהבת את הדימויים השנונים שלך. (לא רק ביצירה הזו)
ואני לא יודעת אם "דימויים"זו ההגדרה הנכונה, אבל בערך.
משפטים כמו "אי אפשר לקבל מטאבוליזם במהירות של טורנדו וגם להרעיש" או התיאור של התפריט ככזה ששבויים בדמשק היו מוחים עליו בהחלט עושים לי את היום. ומה שיפה זה שזה לא הברקות בודדות מדי פעם אלא צורת כתיבה מתמשכת - פשוט מעורר קנאה.
[ליצירה]
קודם כל, הרעיון והמטאפורה מצוינים. לכן אני חושבת שהיה שווה להשקיע יותר בצורה של השיר.
לצמצם את המילים למינימום - כלומר להוריד כל מילה שאיננה הכרחית. לדייק יותר. (למשל - איך יכול להיות טעם-בפה לחומה?)
[ליצירה]
יוליה -
א. תודה רבה!
ב. השיר הוא רשמים שלי משנת השרות הלאומי - אני עובדת עם ילדים אוטיסטים. ש. היא ילדה בת שנתיים וחצי, שסובלת מהתפרצויות.
השיר הזה מדבר על הנסיונות שלי להגיע אליה ולגלות מה מסתתר בתוכה מעבר למחסום שלה מהעולם.
ושוב תודה!
תגובות