[ליצירה]
אוי, מקסים כמה שזה עצוב (או להיפך? אני לא בטוחה). בכל מקרה, מזל שלא ראיתי את זה לפני ראש השנה,זה היה מדכא אותי. וטוב שראיתי עכשיו, כי זה יפה...
[ליצירה]
מוכר וכואב.
התחברתי מאד לנושא של כאב השכחה (שכואב הרבה יותר מהזכרון)
קשה שלא ליפול לבנאליות כשעוסקים בנושא שכל כך הרבה נכתב עליו, ואמנם בשני הבתים האחרונים השיר נשאר בגבולות המוכרים, אך בהמשך הוא מתרומם משם ומצליח להפתיע ולרגש.
אני חושבת שהעוצמה של השיר היא בבתים האחרונים שלו וניתן לבנות מהם שיר מלא. (לצמצם את הראשונים, ולתת לאחרונים יותר משקל.)
מה דעתך?
לגבי התוכן: כפי שכתבתי, הנושא קרוב ללבי מאד. גם אני מוצאת את עצמי בחרדה מהשכחה, מוודאת שאני עדיין זוכרת את צורת ההליכה, את החיוך ואת צליל הקול...
אבל אני לא מסכימה עם השורה האחרונה. העובדה שאנחנו שוכחים לא מוחקת את קיומם של אלו שהיו. זה לא הזכרון שמשאיר אותם, אלא עצם העובדה שהיו, שקיומם השאיר את רישומו בעולם גם אם אנחנו, מכח הגזירה, שוכחים ולא מודעים לו.
[ליצירה]
קודם כל:צווחת התרגשות והפתעה. איזה כיף לראות את קשישי האתר מפציעים מדי פעם - והשבוע זכינו לביקור של כמה אורחים חשובים....
ולעניין: סיפור חמוד כהרגלך. אבל אתה מסוגל ליותר. הקטע של הויכוח מתוק לחלוטין, אבל הסיום הוא די בנאלי וצפוי.
[ליצירה]
תמונה נהדרת. המון הבעה. זה גרם לי להסתקרן על מה הוא מסתכל.
[מישהו פה הזכיר בזמן האחרון "תמונה של חייל"?... (ע"ע הרמוניה..)]
איזה מין פילם זה? (כל התמונה נראית על הסקאלה של ירוק-לבן אבל לא ידוע לי שיש כזה דבר..)
[ליצירה]
שורה שניה - הכוונה ל"ללא קול", נכון?
ואני מסכימה עם אילה - ההתחלה ממש טובה, מעבירה מעולה את הלבטים והתחושות של האם, וכך גם האמצע וההמשך - אבל הסיום לא כל כך.
[ליצירה]
אוי, עצוב.
גרם לי להיזכר בביקור האחרון שלי שם. שורה ארוכה של קברים קטנטנים. ולא רק הם.הרוב המוחלט של הטמונים שם הם למטה מגיל שלושים.
אני זוכרת שחיפשתי נואשות קבר של מישהו מבוגר, משהו שיוכיח על אחיזה בחיים..
תגובות