[ליצירה]
עם מגל וּפטיש נרסק אוייבינו!
חרב המהפכה נניף מעל.
את העשירים וּבעלי הון הפקר נשימה.
רוח קרב בנו תִגָל.
רגלינו תטבע צעדי נחושת,
בהגיעה אל האופקים החדשים.
אדם עמֵל יראה ברכה בפרי-מעשהו;
העולם, יהיה שייך להמונים.
שמש התקווה והחירות תַפֵץ קַרְנוֹתֵיָה.
חיי העושר וההוללות ימוגו כַלא היו.
אש המהפכה העולמית תכה סלע.
העניים ומזי-רעב ישבעו!
(שמואל ירושלמי)
תחי העקביות.
[ליצירה]
[ליצירה]
גליה - תודה, ותאמיני לי שגם אני רציתי נעילה אופטימית יותר.
ידידה: תודה רבה על דבריך המחזקים. (אם כי, הפספוס והאשמה בשיר, יותר משהוא מתייחס לכך שלא דאגתי למלא את פורים בתוכן הוא מדבר על כך שאטמתי את עצמי מלהיות כלי לאור.וגם אלו לא הגורמים היחידים לעצבות.
ואני חושבת גם שבשביל להשליך את עצמך באופן כזה, ולסמוך על הקב"ה שיעשה בשבילך את העבודה הרוחנית צריך להיות ר' נחמן.)
אבל בכל אופן דברייך עודדו אותי עד מאד - תודה!
[ליצירה]
אני עם נשמת, חוץ מזה שלדעתי הראשונים טובים יותר מהאחרון.
ואני חושבת שכתיבה על נושאים יהודיים, כשיודעים לעשות את זה (כן, זו היתה מחמאה) היא הרבה יותר חזקה מפנטסיה מחוסרת נצח.
תגובות