[ליצירה]
"ולמעשים טובים יש עילה." - האמנם הנך סבור שהכרת הטוב היא העילה למעשים טובים? כולי תקוה שאין הדבר כך.
"ואולי תזכו באיזו מניה." - למה? מה הקשר לשאר השיר?
בנוסף, בשירה יש מרכיב מרכזי שלא בא לידי ביטוי ביצירתך זו כמו גם בשירים רבים לפניה: אתה. הכותב.
להבנתי, כאשר אתה כותב שיר, משהו מהאישיות\הרגשות\המחשבות שלך צריך לבוא בו לידי ביטוי, במובן שבו אנו נרגיש שאדם כתב את השיר, ולא מחשב שהזריקו לתוכו סיסמאות.
השיר לא מחדש דבר לקורא, לא מציג לו זוית הסתכלות חדשה, ואין בו כלל את הנוכחות שלך.
חבל.
[ליצירה]
חזרתי.
השיר הזה כתוב היטב.
"החיטה צומחת שוב" - זו דוגמה לשימוש ראוי בארמז. כאן מתווספת למשמעות הפשוטה המשמעות שניתנה לשורה הזו במקור, ויש בכך רק יופי.
המשך כך, בשירים שמחים יותר...
ישועות ונחמות
ניצן.
[ליצירה]
איזה מגניב, בדיוק חשבנו על הנקודה הזו השבוע, תוך כדי התארגנות למסיבת פורים. ככה זה. גם בסיפורים עם הפי אנד יש דמות טראגית.
וקצת, זו כן טראגדיה. יש אמנם רבים שהלכו אל מותם למען העם, אבל אני לא מכירה עוד הרבה דמוית במהלך ההיסטוריה שהקריבו את חייהם - כלומר, לחיות עם אחשורוש - יש אפילו מדרש שהיא היתה נשואה למרדכי ובכך שהלכה אל אחשורוש מרצונה מנעה את האפשרות לחזור אליו אי פעם - בקיצור, אחרי הנסיון הכושל שלי להסביר את עצמי, הסיפור של אסתר הוא טראגדיה אנושית מזעזעת.
[ליצירה]
אין כמו לכתוב על חסימת כתיבה כדי לפרוץ את המחסום :-)
נדמה שאת מדברת לא רק על חסימת כתיבה, אלא גם על איזו חסימה רגשית. וקצת מוזר לי הערבוב ביניהן.
(לדוגמא: "מעייני יבש" - הוא ביטוי שמדבר בבירור על מחסום ביצירה, ולעומת זאת את השורה שאחריו "עלי קמלו" קשה קצת להבין בדרך זו. ואם התכוונת להמשיך את המטאפורה, אז דומתני שהדימוי איבד מדיוקו.)
הבית האחרון יפה ומקורי -אהבתי את ההסתכלות על יצירות העבר כ"שלדים בארון".
אולם, חבל לי שהחריזה חלקית.
תגובות