[ליצירה]
אהלן מוריה!
כתבת קטע יפה. אם את רוצה להפוך אותו מקטע יפה לשיר יפה, הייתי מציעה את ההצעות הבאות:
-צמצום. הימנעי מלהגיד במפורש דברים שהקורא אינטליגנטי מספיק כדי להבין מבין השורות, הימעי מלחזור ולהדגיש נקודות. אני מכירה את הנטייה הזו, כי לימדו אותנו שכדי לחזק דברים צריך לחזור עליהם. האמת היא בדיוק להיפך - ככל שהאמירה מרומזת יותר - היא חזקה יותר. (כי הקורא מתאמץ יותר להגיע אליה, ואז היא נחרתת בו כאילו היתה מחשבה שלו עצמו, שזה הרבה יותר חזק.)
-על אותו עקרון: עדיף להגיד דברים בצורה מרומזת ולא מפורשת, בפרט רגשות. במקום "הרגשתי שמעייני זורמים", לדוגמא - עדיף היה למצוא מילים שיגרמו לי להרגיש שמעייניך זורמים. להעביר את התחושה בלי להגיד אותה במפורש.
בהצלחה!
ניצן
[ליצירה]
משהו חסר לי. נדמה לי שכדאי לקחת את השיר הזה הלאה:
לתת קצת יותר רמזים על מהו ה"הכל" הזה שאת נושאת, והסיום, לענ"ד, חסר מאד. קשה לי להבין מה הצורך בשורות האחרונות.
[ליצירה]
אהלן רעות :-)
רואים שהשיר נכתב ממקום של רגש מאד אמיתי.
מצד שני - הדימוי של א"י לאישה אהובה כבר נכתב כמעט בכל דרך אפשרית, וצריך להתאמץ הרבה כדי להפוך שיר כזה למקורי ומחדש.
בהצלחה!
נ.ב.
אני מקוה שהגעת בסוף הביתה בשעה נורמלית...:-)
[ליצירה]
א. ח"ח על הנכונות לקבל.
ב.הדבר עדיין לא מובן לי: על פי ההסבר שלך גופך ונשמתך מדומים לגפרור בוער, ואילו "אתה" מדומה לחלום. (במאמר מוסגר אציין שגם לעצם הדימוי הזה אין משמעות ברורה ביחס לשיר, אך מה שמפריע לי יותר הוא:) מיהו ה"אתה" הזה, שאיננו גופך ונשמתך?
תגובות