ידיים
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תמונה מקצועית על גבול הסתמית. כלומר, אני לא יודעת אם התכוונת לזה אבל משחקי האור והצל מוסיפים המון. מצד שני נוצרת התחושה שהתמונה צולמה בחטף, תוך כדי תנועה. בכל מקרה- אהבתי אפילו יותר אחרי ההסבר (מוכר לי שתמונה ש'עושה עלייה' מאבדת מאיכותה). [ליצירה]
- [ליצירה] תודה. זו כפפת גומי - והיד השניה עשויה מחימר. הפוקוס - אני מקוה לפגוש אותו יום אחד באופן אישי. בינתים אני עובדת על אוטומט. (בתמונה הזו הפוקוס ידני, וזו הסיבה. זה הפילם השני שצילמתי כ"צלמת". וסיבה נוספת - התמונה הרבה פחות גרועה במקורי, והיא נהרסה כתוצאה מהעליה לרשת.) [ליצירה]
- [ליצירה] זה..מצמרר. כף יד זה הדבר הכי אנושי,הכי אירוטי שיש, וכפפת ניילון הופכת אותה לקרה ונטולת חום. מבחינת צילום, איפה הפוקוס איפה?? הבחירה באור צהוב הייתה נכונה אם באמת רצית ליצור תחושת "שתיקת הכבשים 3".. את יוצרת עניין,ללא ספק. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יפה! באיזו שעה צילמת? (זה עושה הרגשה של זריחה מוקדמת) אם כי קצת חשוך מדי לטעמי. דמינתי את כנרת של רחל יותר צבעונית ו.. שמחה. זאת אומרת שקטה, אבל לא קודרת. [ליצירה]
- [ליצירה] גזור ושמור: "אל תגידו: כובשים! למצילי חייכם. די לקרוא: בוז! לאלה שאת נפשם הקריבו." תזכיר לי מי זה היה שקרא למתיישבים מקריבי חייהם "פשיסטים"? [ליצירה]
- [ליצירה] או.קי. בסדר. את זה כבר הבנו. אולי כדאי שלפני שאתה כותב שיר תבדוק עם עצמך האם יש בו משהו מיוחד שבגללו הוא ראוי להיכתב על אף 30 אחרים שכתבת באותו נושא? מה יש בשיר הזה שמחדש על השיר "בכלאך", למשל? [ליצירה]
- [ליצירה] הריני מודה לאלוקים שזיכני לעבור את הבגרות בלשון כאשר שפיות דעתי במצב מניח את הדעת. [ליצירה]
- [ליצירה] מכל כיוון שאני מסתכלת על השיר הזה, אני מוצאת רק איוולת ובורות. מעבר לשגיאות העובדתיות הגסות ולהכפשות נטולות הבסיס, השיר מבולבל ורצוף ביטויים סותרים. מצטערת אם הייתי בוטה מדי,אבל לדעתי יכולתי להתבטא אפילו ביתר חריפות. [ליצירה]
- [ליצירה] וגם את זה אהבתי, והזדהיתי. במיוחד עם הסוף. אני אוהבת את האופטימיות שלא מדחיקה ומכחישה, אלא ממשיכה למרות הכל. [ליצירה]
- [ליצירה] ערכתי. סתם שתדעו. [ליצירה]
- [ליצירה] מוכר וכואב. התחברתי מאד לנושא של כאב השכחה (שכואב הרבה יותר מהזכרון) קשה שלא ליפול לבנאליות כשעוסקים בנושא שכל כך הרבה נכתב עליו, ואמנם בשני הבתים האחרונים השיר נשאר בגבולות המוכרים, אך בהמשך הוא מתרומם משם ומצליח להפתיע ולרגש. אני חושבת שהעוצמה של השיר היא בבתים האחרונים שלו וניתן לבנות מהם שיר מלא. (לצמצם את הראשונים, ולתת לאחרונים יותר משקל.) מה דעתך? לגבי התוכן: כפי שכתבתי, הנושא קרוב ללבי מאד. גם אני מוצאת את עצמי בחרדה מהשכחה, מוודאת שאני עדיין זוכרת את צורת ההליכה, את החיוך ואת צליל הקול... אבל אני לא מסכימה עם השורה האחרונה. העובדה שאנחנו שוכחים לא מוחקת את קיומם של אלו שהיו. זה לא הזכרון שמשאיר אותם, אלא עצם העובדה שהיו, שקיומם השאיר את רישומו בעולם גם אם אנחנו, מכח הגזירה, שוכחים ולא מודעים לו. [ליצירה]
- [ליצירה] כתבתי תגובה ארוכה ונזעמת והיא נמחקה בלהט הלחיצה על האנטר... אז ככה: העובדה שקיימים בקרבנו גם אנשים שעושים מעשים לא ראויים, עוד לא הופכת את ההכללה המרושעת שלעיל ללגיטימית. שים לב, דב: נערי הימין=נערים מחבלים. עכשיו, מה יתרום לבטחון המדינה אם חייל מג"ב מכה ללא רחמים ובלי סיבה אישה, לעיני בתה בת העשר? מה יתרום לבטחון המדינה אזלת היד שמפגינים כוחות-הביטחון-עאלק (לפי השיר הזה ניתן להסביר שלקו כל מקבלי ההחלטות בהלם קרב) מול האלימות הבלתי פוסקת של הערבים כלפי יהודי חברון, באופן שלא מותיר להם ברירה אלא להגן על עצמם, ולהשתמש גם באמצעי הרתעה? אז אולי זה לא בסדר להצית בתים. או להכות ערבים זקנים, אבל: א. זה לא קשור לשיר המחוצף הזה.משפט כמו "כיצד יעז נער על אחיו להרים יד" מצייר תמונה שקרית ומעוותת, משל היה צה"ל "עומד נדהם" בעת שמתנחבלים גולייתים בני שלוש עשרה מבצעים פוגרומים בחיילי צה"ל התמימים, בעוד שהמציאות הפוכה לחלוטין. ב. אם כבר נגררנו לויכוח על העובדות: הבתים שהוצתו היו בתיהם של רוצחים. (ידיעה שנמסרה לי מפי אחת ה"נערות המחבלות".) ואם כל זה לא מספיק, אז השיר גם כתוב גרוע. [ליצירה]
- [ליצירה] בתש יקרה, הכוונה היא למהפכה הקומוניסית הגדולה בתולדות האנושות שעומדת לפרוץ מחרתיים. מה, לא שמעת על זה? לא הדביקו אלפי סטיקרים על המכוניות של השכנים שלך? לא ראית את הפליירים? לא ראית את הפגנת הענק? טוב, אני לא יודעת אם היתה הפגנת ענק. אני מניחה שגודלה של ההפגנה שווה לגודל של שמואל... וכן, הוא כבר כתב על המהפכה הזו כבר כ-700 שירים, ועדיין לא הצליח לכתוב משפט אחד הגיוני. [ליצירה]
תגובות