ושוב את צוחקת
תינוקת
ואני מדמיינת ורואה
איך את גדלה
את התדהמה על פניך
כשתגלי פתאום
את השקר
את מבטך הפגוע
כשתפגשי את הלעג
את בכייך
כשתיחשף לעיניך השנאה.
לפעמים תמצאי נחמה
בחיוכה של תינוקת תמימה
אבל גם את תתרגלי
תתבגרי, תסתגלי
תלמדי להשלים עם העובדה
שהאהבה והאמת נותרו שם, רחוק
עם ידיך הקטנות
שעטפו את כתפי בחיבוק
אך לכל מקום
תקחי את הזכרון
של הד הצחוק ההוא,
הראשון.
