לסתיו מפריע הצבעים, לי מפריע שכרתו את העץ. הצילום כשלעצמו יפה והצבעים הקודרים קמעה מוסיפים בודאי להרגשתו של העץ הכרות, אני לא כל כך בטוח שאיכפת לו מהצבעים או שהוא שמח שחושבים שהוא שעון. אדיר ונפלאות הבריאה? זה מגעיל וזה מעשה ידי אדם.
[ליצירה]
מה מפריע לי
לסתיו מפריע הצבעים, לי מפריע שכרתו את העץ. הצילום כשלעצמו יפה והצבעים הקודרים קמעה מוסיפים בודאי להרגשתו של העץ הכרות, אני לא כל כך בטוח שאיכפת לו מהצבעים או שהוא שמח שחושבים שהוא שעון. אדיר ונפלאות הבריאה? זה מגעיל וזה מעשה ידי אדם.
[ליצירה]
"זמני חרוט בשירי
כשנות העץ בעיגוליו
כשנות חיי בקמטי מצחי..."
(לאה גולדברג)
יופי של פוקוס. זוית לא רעה.
יש משהו שמפריע ברמה הצבעונית. אבל בכללי זה יפה.
[ליצירה]
אני חושבת שאתה טועה.
אף אחד מאיתנו לא "כתב לך את השיר". ציינו נקודות שראויות לשיפור, בעינינו, ורובן הן גם במישור הלשוני ולא התוכני.
ובכל מקרה, הרעיון של ביקורת הוא שתחשוב עליה ואז תחליט אם אתה מקבל אותה או לא. אם אתה שלם עם השיר, אין שום צורך שתערוך בו תיקונים "בשבילנו".
באותה מידה צרם לי גם המשפט שלך "תיקנתי את השיר כפי שביקשת" - אני לא ביקשתי ממך דבר. השיר הוא שלך. אני, וכן כל שאר המגיבים, הצענו הצעות שבאחריותך הבלעדית להחליט אם אתה מקבל אותן או לא. וברגע שבו החלטת שהצעה של מישהו מכאן אכן תתרום לשיר שלך (שים לב שאף אחד לא תרם לך מילים או שורות. רק הצבענו על נקודות) - השינוי הוא כולו שלך.
ובאופן אישי אני חושבת ש"שלכת" היא אכן כותרת טובה בהרבה מ"אני", מכל כיוון שאני מסתכלת על זה.
[ליצירה]
אם נהנית מהפינוי בעמונה, נראה לי שיש בזה כדי להוכיח מי הפשיסטים פה.
דעה גלעדי - הוא לא טען שהמתנחלים היו אלימים. הוא נהנה מהאלימות של היס"מ.
שיר יפה.
לא הסכמתי עם הקריאות "נאצים" שהיו בגוש, לא כלפי החיילים ובטח לא כלפי הנהג של הדי - אבל אם כבר הגענו לעמונה, "נאצים" הוא העלבון הכי קטן שמגיע ליס"מניקים. אני באופן אישי מעדיפה לשמוע השוואות לשואה על פני השוואות ליס"מ.
[ליצירה]
אהבתי מאד, וכהוכחהלכך: הצעות תיקון.
הבית הראשון: נדמה לי שצמצום של המילים יועיל להדגשת הניגוד בין זהב העגל לזהב המשכן.
הבית השני: התחלה מצוינת, מכניסה אותנו לאוירה לא רגילה, שהרי בד"כ אנחנו מתבוננים על קטע הסיפור הזה מרום גובהו של משה על הר סיני. (וזה אולי מה שחסר קצת בבית הראשון -זוית אחרת על ההתרחשות)
"רק קול שבירת הלוחות" - לא מסתדר עם השורות שלפניו, שמתארות ג"כ קולות.
הסיום נהדר. ההדגשה הזו של האלילות הרועשת מול האמת שבקול דממה דקה -אהבתי מאד.
[ליצירה]
אהבתי מאד את התוכן, ככלל, שירה אמונית תמיד מצליחה לרגש אותי.
הלמות פרסותיו,
של כלב אכזר, ---> מדוע הדימוי הוא דווקא לכלב?
מכריזות מלחמה
על נשמת האדם,
רודף בטירוף
דם אדםדם. -----> מעולה!!!
גיבור חיל רדום
מתגדר בחביון --> שתי שורות שמנותקות ע"י חוסר החריזה משאר השיר, מה שגורם להן להיות מודגשות. לא מצאתי סיבה מספקת לכך.
חלוש וכואב
בין טומאה וגללים
בוכה במסתרים
על גאים ניטלים. ---> לא הבנתי. מה פירושו של "גאים ניטלים"?
כמים הפנים לפנים
שופכת ליבה
רעיה צעירה
על משכבה בלילות
פצעו והיכו
שומרי החומות.
לדודה ממתינה
שידפוק רק עוד פעם
כבר היא מוכנה
על כפות המנעול
הפתוח כחוד מחט
להשיג את הגבול. ---> ההתיחסות לשיר השירים בשורות אלו עדינה ומצוינת.
עזה כמוות אהבה
עזה גם במוות,
מים חונקים
לא יכבוה
ברח דודי
ושאני בחיקך
אל ארץ החיים.
בשורות האחרונות יש תחושה של אילוץ, כאילו הכרחת את השיר להיגמר במקום שלא התאים לו. השיבוצים כאן מרובים מאד, יותר ממה שהשיר "שלך".
מלבד זאת, העובדה שבחלק מהשיר החריזה עשויה היטב ובחלק "מחופפת", גורעת מעט מההנאה מהשיר.
עלה והצלח!
תגובות