לסתיו מפריע הצבעים, לי מפריע שכרתו את העץ. הצילום כשלעצמו יפה והצבעים הקודרים קמעה מוסיפים בודאי להרגשתו של העץ הכרות, אני לא כל כך בטוח שאיכפת לו מהצבעים או שהוא שמח שחושבים שהוא שעון. אדיר ונפלאות הבריאה? זה מגעיל וזה מעשה ידי אדם.
[ליצירה]
מה מפריע לי
לסתיו מפריע הצבעים, לי מפריע שכרתו את העץ. הצילום כשלעצמו יפה והצבעים הקודרים קמעה מוסיפים בודאי להרגשתו של העץ הכרות, אני לא כל כך בטוח שאיכפת לו מהצבעים או שהוא שמח שחושבים שהוא שעון. אדיר ונפלאות הבריאה? זה מגעיל וזה מעשה ידי אדם.
[ליצירה]
"זמני חרוט בשירי
כשנות העץ בעיגוליו
כשנות חיי בקמטי מצחי..."
(לאה גולדברג)
יופי של פוקוס. זוית לא רעה.
יש משהו שמפריע ברמה הצבעונית. אבל בכללי זה יפה.
[ליצירה]
בוא'נה, עשית הסטוריה. במכה אחת הסכמתי גם עם דב וגם עם שי, וזה ממש לא קורה הרבה..
לא מתיימרת שהבנתי הכל, אבל מה שכן-
גרם לי געגועים לספריות ישנות וחשק לארוחה בתמול-שלשום..
הבית האחד-לפני-אחרון - נהדר.
אבל בבית האחרון לגמרי הלכתי לאיבוד. ):
[ליצירה]
הכמיהה שלך מרגשת.
כל הכבוד על ההשקעה בניקוד, ואם כבר - ראוי לתקן את המקומות שבהם הוא שגוי.
בנוסף: "שסיפרו לי", "שלמדתי"וכן הלאה צ"ל "כשסיפרו לי", "כשלמדתי"...
("ש" היא תחילית שנועדה להרכבת משפטים בלבד. "כש" הוא תיאור זמן.)
[ליצירה]
אמילי יקרה, אני חולקת עלייך כאן.
העצות שלך מועילות מאד למי שמוכן לקבל אותן, ולנצח אנגנך בפירוש מוכן לשמוע דעות של אחרים.
ואם מדברת בדמעות לא מסכימה עם הצעתך, אז אולי יש מקום לפתוח דיון על מקומה של היצירה, או על עדיפות הכתיבה הספונטנית לעומת המחושבת ולהפך, ולהחכים כל אחד מהסתכלותו של האחר.
למה לחסוך מאיתנו את חוכמתך?
---------------------------------------------
והערה כללית לכולם, בתקווה שיימצא לדברים הד:
כאן באתר, ביקורת פירושה מחמאה.
כאשר מי מהקוראים מעלה הצעות\הארות שעשויות לדעתו להועיל לאחר, הרי זה משום שהוא מאמין שהכותב הוא בעל כשרון שיכול להשתפר ולקבל כלים נוספים לכתיבה.
יותר מזה: העובדה שקורא השקיע מזמנו וממחשבתו על מנת להגיב לכתיבתו של האחר,להצביע על הנקודות הטובות ועל אלו שראויות לשיפור,
אין מחמאה גדולה ממנה.
[ליצירה]
"ולמעשים טובים יש עילה." - האמנם הנך סבור שהכרת הטוב היא העילה למעשים טובים? כולי תקוה שאין הדבר כך.
"ואולי תזכו באיזו מניה." - למה? מה הקשר לשאר השיר?
בנוסף, בשירה יש מרכיב מרכזי שלא בא לידי ביטוי ביצירתך זו כמו גם בשירים רבים לפניה: אתה. הכותב.
להבנתי, כאשר אתה כותב שיר, משהו מהאישיות\הרגשות\המחשבות שלך צריך לבוא בו לידי ביטוי, במובן שבו אנו נרגיש שאדם כתב את השיר, ולא מחשב שהזריקו לתוכו סיסמאות.
השיר לא מחדש דבר לקורא, לא מציג לו זוית הסתכלות חדשה, ואין בו כלל את הנוכחות שלך.
חבל.
תגובות