גביע
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפהפה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה. ממש. הולכת להכנס לדפיוצר. [ליצירה]
- [ליצירה] גם לי. ברור שהנושא הוא פרשת "אשת יפת תואר", אולם קשה לי לפענח מיהו הדובר ואל מי. על פי הסוף נדמה שהאישה היא הדוברת, אולם זה לא מסתדר תחבירית עם ההתחלה. [ליצירה]
- [ליצירה] הצלחת. חיוך אחד לפחות ממשיך לרחף עכשיו לידי, וקצת נדבק אלי מדי פעם. יש פה כמה קטעים שהם לא פחות ממעולים, והשאר מתוקים. [ליצירה]
- [ליצירה] ואני אהבתי, וזהו. התמונה יפה גם בלי העיבוד הממוחשב, אבל הוא בהחלט מוסיף, במיוחד עם השם. מצלמים בצבעוני ואז עושים את הכל חוץ מהפרחים שחור לבן, או להפך? [ליצירה]
- [ליצירה] באמת יופי. ויופי לך, שאת עוד מרגישה את השריטות שלה. הצמיחה של השיר הזה, מתוך בנאליות מוחלטת אל הכל-כך-מקורי שהוא, פשוט שובת לב. (קוראת אותו כבר 4 פעמים ברצף, וכנראה שאקרא שוב עוד כמה) [ליצירה]
- [ליצירה] מוכר כל כך.. לפני שלוש שנים היתה הפעם הראשונה שבכיתי תשעה בב על החורבן. פתאום הבנתי מה זו גלות. מה זה חורבן. מה זה ריחוק, מה הם כיסופים. כתיבה שקטה וכואבת. [ליצירה]
- [ליצירה] קודם כל, זה מעניין ומושך לעוד, ויש כמה משפטים שהם בפירוש נהדרים. דבר שני: לענ"ד עדיף לחסוך בתיאורי אופי, ובמקומם לתת לקורא להכיר את הדמויות, באופן בלתי אמצעי. (במקום שמירב תסביר על הבדלי האופי בינה לבין שירה - תני לנו להרגיש את זה. בדו-שיח שלהן או בסיפורים קטנים מהצד.) וקצת מהצד השני: לקרוא שירים של הגיבורה כבר בפרק הראשון מרגיש לי כמו אובר-חשיפה. זריקה ישירה למים העמוקים. אני עוד לא "מיודדת" עם הדמות - אז אני גם לא ארגיש את הכאב על מות האב, כמו שאני עשויה לכאוב אותו אחרי כמה פרקים נוספים. מחכה להמשך! [ליצירה]
- [ליצירה] נהניתי. :-) [ליצירה]
- [ליצירה] "80 שנה של מאבקים ותקוות" - אתה מתכוון שהתקוות תחילו ברגע שלנין מת?? (מילא, לזה שאתה כותב שירים אידיוטיים ומביע דעות ש"חסרות-הגיון" תהיה הגדרה עדינה עבורם. לזה כבר התרגלנו. אבל למען השם, תקרא את מה שאתה כותב!! ) [ליצירה]
תגובות