רגעי אביב
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מצוין. האם כל חיתוכי השורות נחוצים? לדעתי ניתן לוותר על הרבה מהם ולהאריך את השורות. [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי אומרת אסימוב. אבל לא מצאתי את הקטע של ה"יותר מדי". [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. אהבתי במיוחד את השורות המתארות את החתונה כתהליך. [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם נטע. לאורך כל הסיפור יש מעברי שפה, ויותר מזה, מעברי-רמת-חשיבה, הייתי מגדירה, בצורה מאד צורמת. אני לא מצליחה להגדיר את מידת הבגרות של הילד, כי כל משפט נאמר בסגנון אחר. לדוג' הילד אומר "הבנתי שאבא עבר לגור עם סבא" - זה נרשם כהסתכלות תמימה של ילד. אבל שתי דקות אחר כך הוא מסביר בטון מלומד את ההפרעה של האם, ופשוט קשה להבין איפה הוא. מקווה שהצלחתי להבהיר מה מפריע לי.. מעבר לזה,יפה מאד. המשפט הראשון נהדר. וגם:"אבל אמא הייתה נראית כאילו גם חלק ממנה הלך לשמיים כי היא הייתה מרוחקת מאוד וכבה לה האור בעיניים כמו שהחדר שלי היה נראה לאחר שהשכיבו אותי לישון . ריק וחשוך ." מקסים, (למרות שיש מעברי שפה באמצע שהייתי מציעה לשנות.) [ליצירה]
- [ליצירה] הכתיבה טובה, ואפילו מאד. אולם, סוד השיר הוא בצמצום. ככל שתחזור פחות על שורה, היא תקבל את מלוא העוצמה. נסה לראות איך נראה השיר כאשר אתה דוחס אותו למינימום. להרגשתי זה רק ייטיב איתו. [ליצירה]
- [ליצירה] יהי זכרו ברוך. [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה. ממש. הולכת להכנס לדפיוצר. [ליצירה]
- [ליצירה] אני אגיד את זה בפשטות, ובצורה הכי עדינה שאני יכולה: לך לעזאזל. עכשיו, אחרי שנרגעתי: בבתים האחרונים יש אמת. אבל הבתים הראשונים לא ראויים לשום תגובה מלבד זו שהגבתי לעיל. [ליצירה]
- [ליצירה] לא לגמרי פולינדרומי.. וגם לא ממש הבנתי את המשמעות. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. קצת קשה לי עם הקטע הזה, כי למרות שהוא מביע הזדהות - הוא כתוב בגוף שני, מה שגורם לתחושת ריחוק. חסרה פה ההבנה שזה לא "הם" שסובלים (ו"אנחנו" הרחוקים אך מזדהים) אלא בעיה _לאומית_, של כולנו. (כשכואבת היד, היא לא כואבת בנפרד מהגוף..לכל הגוף כואב!) ההבהרה מיותרת לדעתי.. [ליצירה]
תגובות