ה"פספוס" הזה (לפי תמי) הוא בדיוק מה שאהבתי. ההתרחבות קצת מעבר לעיניים נותנת מקום לדמיון ליצור סיפור, להבין על מי את מסתכלת. הייתי מוסיפה אפילו קצת שפתיים, בכולופן, יופי של תמונה!
קצת - אני חושבת שאם הייתי מוסיפה מעבר לתמונה היא היתה יוצאת "צילום משפחה". בכוונה חיפשתי מינימום של חיוך - עיניים, גומה, וקמט ליד הפה.
רחלי - צודקת. בשיא האובייקטיביות. מה לעשות שהמתוקה הזו היא גם אחותי?
[ליצירה]
ה"פספוס" הזה (לפי תמי) הוא בדיוק מה שאהבתי. ההתרחבות קצת מעבר לעיניים נותנת מקום לדמיון ליצור סיפור, להבין על מי את מסתכלת. הייתי מוסיפה אפילו קצת שפתיים, בכולופן, יופי של תמונה!
[ליצירה]
קצת - אני חושבת שאם הייתי מוסיפה מעבר לתמונה היא היתה יוצאת "צילום משפחה". בכוונה חיפשתי מינימום של חיוך - עיניים, גומה, וקמט ליד הפה.
רחלי - צודקת. בשיא האובייקטיביות. מה לעשות שהמתוקה הזו היא גם אחותי?
[ליצירה]
הרבה יותר טוב.הייתי שמחה לדעת מה העניין בצביעה הקבועה של השירים שלך בכחול ואפור.
כיון שכל השיר מורכב מהדימויים שלך לעצמך, לא מובנות לי שתי השורות האחרונות: "ואנוכי כחלות הממאן להיפתר". - האם זהו ניגוד לשאר השיר, או דימוי נוסף?
והערה קטנונית אחרונה: כיון שעלים הם ממין זכר, הם נערמים במחברת ולא נעלמות. אם כיוונת ל"כל מילותי", צ"ל "כל מילותי כעלי שלכת נערמות במחברת."
[ליצירה]
שיר כלבבי.
חזק ונוקב בעדינות וברכות שבו.
החריזה בסוף נהדרת, ודווקא זה מדגיש את חוסר הזרימה שבהתחלה. האם הפסיחה בין "בלי הפוגה" לבין "היה נוכח" הכרחית?
הייתי מציעה לוותר עליה.
[ליצירה]
רדף - גם אני משנה מילים. אבל כשיש לי סיבה. והקורא _מבין_ אותה, ולא רק מהרהר:"הו, כמה מרשים. יש כאן אקספרסיוניזם הגירתי המתבטא בדסטורציה לירית, כמה חבל שאני לא מבין את משמעות הביטוי "קרבות,הבלתי – פוסקייה",אך זה ללא ספק, מעניין ביותר".
ואגב, שמואל משנה את הדקדוק העברי כרצונו גם בהודעות סתמיות, ולא רק בשירתו.
[ליצירה]
א. לגבי הכותרת - כדאי למצוא כותרת שמבטאת את תוכן השיר. אפשר לומר שיכולנו לנחש לבד שזה שיר ושהוא שלך, אם את מפרסמת אותו.
ב. "מוחיכים" - הכוונה למוכיחים?
- "באותה הדרכים" - באותן הדרכים.
ויש עוד כמה טעויות שגורמות לי לא להבין בכלל מה הכוונה ומה את מנסה להעביר.
כדאי לעבור, לסגנן, ולוודא שהשיר ברור וניתן לקריאה.
תגובות